סיורים ביפו העתיקה – מזל שיש אותך

סיורים ביפו

יפו אותה אנחנו אוהבים לכנות ׳יפו העתיקה׳ היא בעיקרה חדשה. רוחות הזמן שינו את פניה אך למזלה ולמזלנו היא לא נהרסה כליל, לא מעט הודות למרסל יאנקו שביקש לשמור על ׳רוח המקום׳ ולעצב אותה מחדש כשכונת אמנים.

כשעומדים בכיכר השעון ההומה צריך להפעיל את הדמיון ולהזיז את גלגלי הזמן  170 שנים אחורה. שורת החנויות בצידה המערבי של הכיכר היתה חלק מחומת העיר, בית המלון סטאי היה חלק ממערך האבטחה של העיר והקישלה בית המעצר, הדרך היתה דרך חולית כבושה ומסביב חולות ופרדסים. אבל יפו היתה בסימן הקידמה והחלה להתפתח מחוץ לחומות. שכונות קמו מצפון ומדרום לה, דרכים נסללו, עסקי התיירות החלו לפרוח עם בתי מלון ראשונים, רוחות הזמן השתנו. גם הזמן עצמו השתנה שכן עד עתה חיו על פי שעון הטבע עד שהוחלט להקים את מגדל השעון שסימן את הזמן. שער העיר שהיה ננעל  עד אז ערב ערב עם שקיעת החמה לא עוד ננעל. עגלונים מילאו את הכיכר מחכים שיתמלאו מושביהם להוביל אנשים לירושלים. השוק הפך הומה באנשים וסחורות ויפו היתה למקום מפגש לרעיונות חדשניים. 

במעלה העיר העתיקה אי אפשר שלא להבחין בכנסיה גדולה ומרשימה, כנסיית סנט פיטר. אם תתבוננו היטב תבחינו בראשה בצלב המונח על סלע- או בשמו האחר פטר והסיפור כאן לוקח אותנו הרחק לימי ראשית הנצרות.

ברחבה שלידה תבחינו בוודאי בפסל ברונזה מעשה ידי האמן אלי אילן, נעורים נצחיים עליו תוכלו לקרוא כאן:

סיור אומנות ביפו העתיקה

נעורים נצחיים

1960

“עליי להודיע בכנסת, כי לפני זמן מה נתגלה על ידי שירותי הביטחון הישראליים אחד מגדולי פושעי
הנאצים, אדולף אייכמן… אדולף אייכמן כבר נמצא במעצר בארץ, ויעמוד בקרוב למשפט בישראל…”
את ההודעה הדרמטית בישר מעל בימת הכנסת, השבוע לפני 60 שנים, דוד בן גוריון. (23.5.1960)
כמה שבועות קודם לכן, הונחה ערימת תצלומים על שולחנו של חוקר במחלקה לזיהוי פלילי שבמשטרה: תמונות אדם מבוגר ותמונות קצין במדי SS . עם התמונות הונחה השאלה: האם מדובר באותו אדם? לאחר בדיקה מדוקדקת אישר איש המשטרה כי ישנה התאמה בזיהוי האיש שבתמונות.
שמו של החוקר: אלי אילן.

1928-1982

מסע חייו של אלי אילן עד להגעתו ליפו הוא מסע מרתק:
התינוק שנולד בקנדה ונשא את השם: אלן שולבאום, הבחור שנתקל באנטישמיות ושם פעמיו לארץ ישראל, העלם שלחם במלחמת העצמאות והלך להגשים בהקמת קיבוץ, הקיבוץ שהצר את צעדיו מעיסוק באמנות ועזיבתו, התגייסותו למשטרה במחלקה לזיהויי פלילי והגעתו ליפו ב1966.

יפו העתיקה

שלט אבן קטן בסמטת שמעון הבורסקאי מצביע על הדלת שהיתה לביתו של אלי אילן. כאן קבע את מושבו בשנת 1966 לאחר שעזב את עבודתו במשטרה, כאן חי ויצר. הבחירה ביפו אותם ימים התמזגה עם המגמה באותן שנים להפוך את יפו ל”שמורה אדריכלית”, שכונת אמנים ומוקד תיירות.
לא רחוק מפתח ביתו, ברחבה שלפני כנסיית סנט פיטר ניצב פסלו של אלי אילן “נעורים נצחיים”.

נעורים נצחיים?

אני עומדת מול הפסל וחושבת מהם נעורים נצחיים?
המילים צפות ועולות: כח, עשייה, יצירה, המחשבה שהכל אפשרי, היכולת לחדש ולהתחדש, לקום ולהמשיך הלאה.
והרי זהו הסיפור של הורינו, של כולנו: : אחרי שעברו את כל שעברו , השכילו להביט קדימה: להקים, ליצור, ולבנות כאן חיים חדשים.

נעורים נצחיים!

מכאן ניתן להמשיך בסמטת נתיב המזלות או דווקא לעלות אל גשר המזלות:

אגדה מקומית אומרת שאם תאחוז בגשר במקום המזל שלך תביט אל הים ותביע משאלה – המשאלה תתגשם. למה  לא לנסות?

בנתיב המזלות  אפשר ללכת ממוקדי מטרה: להסתתר מהחום ולהגיע לנמל. אבל אפשר גם אחרת: לאורך הסמטה הבנויה אבני כורכר יש כל כך הרבה רמזים, סימנים ודלתות שמסתירים סיפורים נהדרים וזו הזדמנות נהדרת להתבוננות.

מזל, אגב, ראשי תיבות ל: מקום, זמן, לעשות!

מאחורי אחת הדלתות מסתתר בית המלון הכי סודי שלי קאזה נובה

המלצה על מלון סודי ביפו

בין קזבלן לקאזה נובה

קזבלן הוא אחד מהסרטים המזוהים עם יפו: הבחור השרירי שמתאהב בבת השיכון שהגיעה מפולניה.
קזבלן שמו, שכן הוא הגיע מקזבלנקה, עיר חוף במרוקו ושמה הוא ״הבית הלבן״. קאזה- בית בלאנקה-לבן.

יפו, עיר חוף, וכשמה כן היא : יפה ! בערבית: ׳ערוס אל באחר׳: ׳כלת הים׳ וככלה ביום חתונתה היא כלילת יופי ולבושה לבן.

סמטת המזלות, יפו: זוהי הסמטה המערבית ביותר מבין סמטאות העיר העתיקה. פעם היה זה חלק מהרובע הנוצרי שבעיר ועל כן נבנה שם ה ׳קאזה נובה׳- ׳הבית החדש ׳ששימש כמקום לינה לעולי הרגל הנוצרים בהגיעם לארץ הקודש ובקיצור אכסניה. בצמוד לה על פי כללי ההיגיון נבנתה גם כנסיה.

בוקר אביבי, אני מתעוררת ליום חדש, הפעם שונה במעט. ארזתי תיק , לקחתי את האביר שלי על הסוס הלבן ויחד שמנו פעמינו לעבר נתיב המזלות. מעבר לדלת השחורה חיכה לנו נופש חלומי, בעיר בה אני מתגוררת, בסמטאות שאני כל כך אוהבת. מלון קאסה נובה. נדמה לי שלא תירצו לפסוח על חוויה שכזו. לפני הכל אני יוצאת אל המרפסת. למרות פינות הישיבה המזמינות אני נשארת לעמוד שעונה על המעקה: מבט אל העיר הלבנה- תל אביב, למטה, קצף הגלים, דוגית ששטה בלובן מפרשיה ושחפים לבני כנף. שלוות עולם.
החדרים המעוצבים, הם פינה קסומה לא פחות. גיא, כהרגלו מקבל אותנו בחיוך רחב. הכל כל כך שקט.
אני מתרווחת בפינת הישיבה, מוציאה את הנייד כדי לכתוב המלצה ויודעת שאם אתם מחפשים בילויי זוגי מיוחד, זה המקום בשבילכם, כמובן בתוספת סיור קטן, גלריות אמנות, אוכל ואווירה יפואית בסמטאות העיר העתיקה ושוק הפשפשים.
מלון קאסה נובה
דברו עם גיא וספרו לו שמיכל המליצה . את הפינוק תקבלו בהתאם.

עכשיו הגיע המן לרדת לנמל השוקק בו תגלו שטרמינל הנוסעים הישן והמוזנח נהרס. שבו לכם עם כוס קפה או גלידה ודמיינו את הרגע הזה בו נחתו בנמל יפו לא מעט מהסבים שלנו מתוך ייעוד והגשמת חלום להקים כאן  מחדש מולדת.

הריסת טרמינל הנוסעים ביפו

קצת דרומה מכאן עמדו בית המכס והקרנטינה . מהם ומה הקר בינהם

נמל יפו -מיסים ומחלות

קונצרטינה וגיטרה – שיר ליד הבית

רומנטיקה בין מיסים למחלות מדבקות

מלא חן והומור כמו שרק אלתרמן יכול:

קונצרטינה וגיטרה

בין בית המכס לקרנטינה: ׳מרת נינה סניטר ותיק הייתה היא, מר זאברה בנמל היה פקח׳ כך מתחיל שירו האלמותי של נתן אלתרמן המתאר אהבה בין בני זוג, שהפכו את מקצועותיהם המאוד לא רומנטיים, לזמר אהבה יפיפה.

ומדוע נדרשתי לעניינם של השניים האלה דווקא עכשיו? כי מקצועה של הגברת נינה (שכמעט נעלם, מאז שנכתב השיר, לפני יותר משישים שנה), הפך בימים אלה למאוד אקטואלי.

למי שלא מכיר את מילות השיר נספר שגברת נינה עבדה בקרנטינה. קרנטינה היא מילה תורכית שפירושה ״ארבעים״. בזמן שהתורכים שלטו בארץ הונהג סגר של ארבעים יום על מי שהגיע לארץ ונחשד חולה. (זה מה שקוראים היום ״בידוד״) ובנמל יפו, שהיה נמל הכניסה הראשי לארץ, היה בניין גדול שבו בודדו את החולים, ושם, לא עלינו, עבדה הגברת נינה ׳בתפקיד של סניטר׳. (שריד למבנה אפשר לראות עד היום בצמוד למתחם אנדרומדה).

בן זוגה, מר זאברה עבד בבניין סמוך כ ׳פקיד מכס לא זוטר׳. בית המכס, שהיה עד לא מזמן מבנה אפור ומשמים, הפך במסגרת התחדשות העיר לבניין מגורים מחודש עם חלונות זהב (ברחוב יהודה הימית פינת יפת).

השניים האלה, שכאמור עבדו במקצועות משמימים, היו גם מוזיקאים חובבים. ׳היא ניגנה על קונצרטינה׳ ( מין אקורדיון קטן), ו ׳הוא ניגן עלי גיטרה׳.

אלתרמן מתאר איך הזוג הזה ׳את מלאכתם היו גומרים הם בין ערביים / ויוצאים מן הנמל, ואחר כך/ בשעת פנאי היו הם מתיישבים בשניים/ ומנגנים ומזמרים בקצב רך׳.

אבל שימו לב לניגוד המשעשע בין נושאי השיחה הלא רומנטיים לבין הטון הרך והאוהב שבו הושמעו:

׳מרת נינה קודם כל היתה שואלת/ מה נשמע בעבודה, ובקול עדין,/ בליווי של צליל גיטרה מצלצלת,/ הוא סיפר לה על מסי העקיפין/ שיש לגבות אותם בדרך מקובלת/ בתעריף של מצרכים ומטלטלים. / לצלילי הברקרולה הוא סיפר על מס הבלו,/ על סחורות בלי בנדרולה/ שתופסים אותן או לא.

ועל הברחת רזרבים/ של ולוטה בתוך תפר/ ועל דבר מטען קונסרבים/שהיה נגוע דבר׳.

וכאן אנחנו מגיעם לקטע האקטואלי:

׳אחר כך היה אומר הוא: די, הפסקתי./ לו נשמע שיחת שפתייך היפות./ וסיפרה היא אז לאט ובאופן טקטי/ על מחלות עונתיות לפי תקופות/ וכמו כן על השרות הפרופילקטי/ שנועד למניעת המגפות*. היא סיפרה לו על אנגינה/ ועל ספירט וסקיפידר/ ועל כל מיני רוטינה/ של דלקת וקתר./ והוסיפה וסיפרה/ בזמרה למר זאברה/ גם על כל מיני חולרה/ של קוליטיס וחררה./ ועל חינה וריצינה/ ועל שמן קיק היא שרה/ בנגנה על קונצרטינה/ לצלילה של הגיטרה.

(וברוח הימים האלה אפשר להוסיף לחרוז גם את ה״קורונה״).

עכשיו תראו מה יש לאלתרמן (עם שינוי קטן שלי), להגיד על הרומנטיקה:

׳השתתק הזוג הזה. לא מנגן הוא./ כי הזמן את כלי הזמר מחדש./ אין רומנטיקה עכשיו, כי בזמננו/ מרומנטיקה בורחים כמו מאש./ נינה אין וגם זאבארה כבר איננו,/ אך קדחת יש עוד וקוליטיס יש./ יש אמבות אין מספר עוד/ וגם ספירט וסקיפידר/ ויש כל מיני ״קורונות״** של דלקת וקתר./ תחנת מכס לא נסגרה/ וקימת קרנטינה/ ויש בלו על כל סיגרה/ ויש חינה וריצינה/ אך איה אדון זאבארה/ ואיה הגברת נינה/ שנגנה על הגיטרה לצלילי הקונצרטינה?

ומאחר שב ״צוק העיתים״ והבידוד שנכפה עלינו אי אפשר לקיים סיורים אני מציעה לפחות להסתכל בתמונות, לפתוח רמקולים ולהאזין לשיר. (קישור לשיר בתגובה). אני מבטיחה שכשנחזור לשגרה אציע סיור לנמל שיכלול גם את הסיפור הזה. ולמי שבינתיים לא יכול להתאפק להלן מילות השיר, בקישור בתגובה הראשונה תוכלו להתענג על צליליו של סשה ארגוב בביצועם המהפנט של יונה עטרי ואילי גורליצקי

מר זאבארה ובית המכס (תמונות 1,2)

גברת נינה והקרנטינה (תמונה 3)

*ההדגשה שלי

**במקור חררות

אפשר גם לשיר

 אל תוותרו על סיור מודרך בו קסם המקום יהפוך לחוויה ייחודית.

תתקשרו ונתאם

סיורים ביפו העתיקה בדגשים שונים

תמונות יפואיות

עיר מבצר על חוף הים היא תפאורה נפלאה לסיפורים ואגדות שנרקמו במקום. בסיור נהלך על פני היסטוריה של עיר בת 4000 שנה עם סיפורים מצחיקים ועצובים, על אנשים ובתים עם ריחות תפוזים, צלצול פעמוני גמלים, וספינות מפליגות עד קצה האופק, כשהשירים של יפו מתנגנים ברקע…

 מתאים גם לטיול משפחות

יפו בין אמונה לאמנות

סיור המשלב את סיפורי האמונות שנקשרו ביפו והיכרות עם סצנת האמנות שברובע. 

מדוע יש סלע בראש כנסיית פטרוס? מה יוצא דופן בכנסיה זו? איזו שגרירות יושבת כאן? הם כמה מהסיפורים שנגלה לצד אומנים ומעצבים שחיים ויוצרים בהשראת המקום.

יפו, עיר אגדה - הרצאה

כשאמונות ואגדות נפגשות לחוף ימה של יפו ההבדלים נעשים קטנים הרבה יותר.

נח, יונה, פטרוס ואנדרומדה ( ולא רק הם)  נפגשים והסיפור מקבל זווית אחרת…

יפו בכריסטמס

החיפוש אחר האו(ש)ר

הכל התחיל מהאור. כבר ביום הראשון כשנברא העולם נאמר ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב״ ומאז אנחנו לא מפסיקים לאהוב אותו ולחפש אותו גם בתוכנו. תחשבו על זה: כמה אנחנו מתרגשים מכיכר מקושטת בפנסים צבעוניים, מזרקות מים ואור, איך האור החיצוני וזה שבתוכנו הוא הטוב והחושך… הרע.

כך נרקמו להם חגי האור בתקופת השנה בה האור הלך ונעלם מפני החושך.

היהודים שראו בשליחותם להיות אור לגויים, שכחו משהו בדרך וכשהתחילה להתגבש דת חדשה בקרב ההמון הפך אל השמש שלהם ( שכולו אור) ליום המקודשSUNDAY.

במקרה או שלא במקרה, ואולי בהשפעת החושך והקור שהביאו להתכנסות משפחתית, נכרכו חג החנוכה והכריסטמס במתנות, עוד דרך נפלאה אל האו(ש)ר. וכשאומרים מתנה, עם כל הכבוד לסופגניות ומטבעות שוקולד או אפילו מטבעות של ממש זכתה בתחרות דמותו האדומה טובת הלב של סנטה קלאוס. ומיהו אותו סנטה, מה הקשר שלו ליפו, לתיבת נח ולנפוליאון? אני יכולה לגלות בינתיים שכולם קשורים למבנה שבתמונה -המנזר הארמני שלחוף נמל יפו.

מאחלת, שנה אזרחית מוארת, בפנים ובחוץ…

סיפורו המיוחד של עוד מלון כאן: מלון JAFFA ובית החולים הצרפתי

סוכות -בלי אושפזין ובלי אשפוזים

יש מצוות שאני ממש אוהבת למשל המצווה שיוחדה לחג הסוכות

והיית אך שמח!

8 ימים תמימים להתעורר בבוקר שמחים, ללכת לישון שמחים ובין לבין להיות רק שמחים. תארו לעצמכם שכולנו היינו בולעים את גלולת מצוות הפלא הזו ודווקא בימים אלה!

בפינת הרחובות יפת -לואי פאסטר, דרכך לעיר העתיקה של יפו ניצב מבנה מרשים שהפך לא מכבר לעוד בית מלון יוקרתי The Jaffa.

הבנין הוקם על ידי הצרפתים בסוף המאה ה19 כבית חולים ונקרא על שמו של לואי התשיעי מלך צרפת. זו היתה שעה בה המעצמות התנהלו תחת מירוץ: מי יבנה גבוה יותר, חזק יותר, מהר יותר, בעיקר בירושלים ויפו. המטרה היתה דריסת רגל בארץ הקודש ולא רק. איך? על ידי בניית אכסניות ובתי חולים  למה? כמו שעגנון כתב: ׳מרפאים את הגוף וגובים את הנפש׳.

למרות שיפו נחשבה עיר מודרנית אך דווקא בשל היותה עיר נמל, רבים  מבאי העיר נזקקו לטיפול רפואי מתקדם. אותם ימים כבר הגה הכימאי והביולוג הצרפתי, אבי תורת החיידקים לואי פאסטר את רעיון הקטנת חיידקים במזון – בשם המוכר לנו ( על שמו כמובן ) – פיסטור ומכאן שם הרחוב שניתן לו אחרי 1948- לואי פאסטר.

בשנת 1969 נסגר בית החולים סופית עד שהפך למלון יוקרתי. במקום נזירות ואחיות רחמניות קיבלו את פנייך פקידי קבלה מעונבים , איבזור המקום נעשה ברמה גבוהה ביותר כך שאורח או אם תירצו אושפיזין מגיע לכאן על מנת להתענג ולא כדי להבריא.

בית החולים Hospital הפך ל Hospitality – מארח והחולה הפך ממאושפז  לאורח -אושפיזין.

בחג הסוכות הזה תשפ״א אין אושפיזין ונקווה גם לא מאושפזים

והעיקר שיישמר הציווי

והיית אך שמח!

המלצות ביפו

מי לא מכיר את יפו? ככה חשבתי כשעלתה ההצעה לסיור ביפו. הצטרפתי, במיוחד מתוך סקרנות ובפרט כאשת מקצוע בענף התיירות.

3 שעות של חוויה אחרת. נהנתי מכל רגע מההדרכה של מיכל. הידע, האותנטיות והרגש שהביעה למקום. תודה  רבה מיכל. אהבתי והתרגשתי.

Share on whatsapp
Share on facebook
Share on twitter

שתפו עם חברים!

לקוחות מרוצים

Skip to content