סיור משוררות בתל אביב

בסיור 'רוח נשית' נספר על כמה מהיוצרות שהגיעו, חיו ויצרו בתל אביב.
האם כתבו בהשראתה ומה, היכן התגוררו? ואיך נראתה תל אביב  בימים ההם.
עוד נברר מהו סוד קסמה של העיר שמשמשת מוזה למשורריה?

לאה גולדברג, תרצה אתר, רחל המשוררת, יונה וולך ודליה רביקוביץ.

מסלול הסיור מכיכר אתרים דרך שדרות בן גוריון ועד רחוב בוגרשוב.

תל אביב היתה המוזה לכותביה. הן חיו בין הים, לרחובות והבית , כתבו, אהבו ושנאו, סערת רגשות של ממש.

לאה גולדברג אמרה: 'מפני העיר אני מפחדת פחד מוות' ולמרות הפחד ואולי בגללו הופכת העיר רקע לסיפוריה ושיריה.

בשירה 'חמסין של ניסן' אנחנו יכולים להרגיש את החום: 'חמסין' לראות את הצבעים: 'ורק לערב צבע של תפוז' ולחוש: 'ורק לחול שפתיים מנשקות'. אין ספק שמושא שירה זה  של גולדברג היא תל אביב וכך היא חותמת את השיר: 'ושם העיר כשם אהבתי'.  ומלמדת אותנו כי  גם פחד ושנאה יכולים להפוך לאהבה.

רחל  בלובשטיין, הגיעה לתל אביב אל 'הגלות' מכנרת והתגוררה בחדר קטן בבוגרשוב 5 וכאן בחדרה הקט כתבה את מיטב שיריה:

"הֵידָד, חַדְרִי הֶחָדָשׁ, הַצּוֹפֶה פְּנֵי יָם,

הַנִּשָּׂא בְּעֶשְׂרִים אַמָּה מֵעַל לַמִּדְרֶכֶת!

רוּחוֹת מֵאַרְבַּע רוּחוֹת,

עִם לַיְלָה – חַג- נְגֹהוֹת,

בְּדִידוּת מְבֹרֶכֶת."

תרצה אתר נולדה בתל אביב, כאן הרגישה בבית. כאשר מציעה לה בעלה עודד קוטלר לנסוע לניו יורק היא חוששת: 

"מספיק להגיע עד קצה החול

מקום שם המלח מחליד 

את גדרות הזמן"

ואנחנו יכולים לרדת עד חוף פרישמן ולהרגיש את המילים בצעדינו.

דליה רביקוביץ נולדה בעיר השכנה רמת גן, גדלה כילדת חוץ בקיבוץ ובחרה לגור בתל אביב.

על סערת הנפש בין הבית לרחוב ניתן ללמוד ממילותיה:

"מה לך בחוץ, ילדה?

מנוח לא מצאה רגלך.

ציפור פצועה, חזרי אלי

ושובי לביתך."

יונה וולך הגיעה לעיר הסואנת למצוא לעצמה שקט, האם גם אנחנו נצליח?