בית קפה בשוק הפשפשים -הקרם שניט הכי טעים בשוק הפשפשים
איך גנבו הצרפתים לאיטלקים את הזכויות על אחד הקינוחים השווים?! אם מסתכלים על מה שבתוכו הוא נקרא קרם שניט. אם מסתכלים על מה שבחוץ ומתענגים
תתארו לעצמכם טיול בקופסת הפתעות…זהו שוק הפשפשים. ככל שאני נמצאת בו יותר הוא מפתיע יותר. שוק עם 50 גוונים (לפחות) של אפור טבול בהרבה צבע, טעמים וריחות. רחובות רועשים וסמטאות שקטות. שוק שיש בו ישן וחדש ומשלב שוק עם שיק. אמנות חדשה לצד מלאכות שנעלמות מהעולם ואנשים חמים… שוק שהוא קופסת הפתעות וכל פעם מזמן לי משהו מרגש.
מכירים את השוק היווני? יודעים מה זה מיחדוש? רוצים לגלות איך השוק הוא מוזה ליצירה ישראלית מקורית? רוצים לפגוש בעלי מלאכה שכבר כמעט ולא ניתן לפגוש?
לפרטים נוספים מוזמנים להצטרף לקבוצת וואצאפ שקטה או התקשרו אלי 052-662-0190 שלחו לי ווצאפ או השאירו פרטים ואחזור אליכם ממש בקרוב..
סיור קולינרי בשוק הפשפשים הוא חגיגת טעמים על קצה הלשון. שוק הפשפשים הוא לא שוק שנולד כשוק אוכל אבל האוכל צמח מתוכו והפך להיות מעצמה קולינרית של אוכל רחוב, בתי קפה, מסעדות וברים. שוק הפשפשים הוא מעורב יפואי: טעמי המטבח הערבי, הבולגרי, הישראלי והאירופאי נפגשים בחגיגת טעמים על קצה הלשון לצד סיפורים ומקומות מפתיעים.
כדי לגלות את מקור השם שוק הפשפשים, בואו נפשפש לרגע במקור המילה ונזכר בימים שפשפשים היו חלק ממציאות החיים. את שוק הפשפשים הראשון מיחסים לפריז של המאה ה19: Marches aux puces. המונח שוק הפשפשים נולד לפי אחת ההשערות בסין ( עוד פעם סין…) שם היה שוק לסחורות משומשות: Free market. רק שהסינים לא יודעים לבטא ר' ובמקומה מבטאים ל' וכך נולד ה: flea market. אולי המושג התגלגל בכלל מאנגלית הרי שבתרגום flea הוא פרעוש ולא פשפש. ובערבית פשפש – "פספס" במשמעות קטן ומכאן אנחנו משתמשים במושג פַסְפוּס. לחפש את הפספוסים הללו מתחבאים במצעים או בבגדים זו לא עבודה קלה ועל כן הגיע אלינו המושג התלמודי "לפשפש".
מה אוכלים ואיפה בשוק הפשפשים? ידוע שהמטייל צועד על קיבתו, על אחת כמה וכמה זה שמגיע לעיר הגדולה, תל אביב יפו.
נתחיל מהבשורה הפחות משמחת: לדורשי הכשרות המגוון והשפע אינו גדול כאן אבל פה ושם תוכלו למצוא פינה כשרה בעיקר בכל מה שנוגע לאוכל המכונה ׳אוכל רחוב׳: בדגש פיתה ומשהו בתוכה. אם אתם מעדיפים להישאר נטולי פחמימות תוכלו למצוא סלטים מוכנים או קופסאות פירות חתוכים אצל שקד.
יכולים לוותר על הכשרות ומחפשים מקום עם אווירה? כאלו תוכלו למצוא בשפע בסמטאות הפשפשים, אני אוהבת את כולם.
הכיף כאן הוא דווקא הישיבה בחוץ, בשולחנות שבצד המדרכות, חלקן מכוסות שטיחים באווירה ביתית.
יש לכם חשק עז למתוק? אתם צריכים להחליט בשלב זה בין הכנאפה למלבי המפורסמים של השוק, החלטה קשה , אני יודעת.
לא הרבה יודעים שהשוק המסודר הראשון ביפו היה דווקא השוק היווני או בשמו סוק א-דיר, שוק המנזר. כאשר פקדו את יפו עולי רגל רבים זיהו אנשי הכנסייה היוונית אורתודוכסית את הפוטנציאל הכלכלי ובנו את ה"קניון" הראשון בארץ כאן.
זה היה שוק מסודר עם חנויות של ממש שאת פתחיהן ניתן לזהות עד היום והם משמשות כסדנאות וחנויות.
משעות הבוקר המוקדמות ועד הצהריים מהנה לטייל בשוק הרצפה שרובו ממכר של דברים ישנים: בולים, שטרות כסף, יומנים, תמונות ושאר מיני מציאות. אם גם אתם חפצתם להיות רוכלים ליום אחד ניתן לשכור שטח רצפה ולהצטרף לחוויה.
מחפשים טיול קליל, חווייתי ומגבש? סיור בשוק הפשפשים הוא התשובה עבורכם. סיור שמשלב סיפורים, מקומות וטעמים באווירה המיוחדת של יפו.
איך גנבו הצרפתים לאיטלקים את הזכויות על אחד הקינוחים השווים?! אם מסתכלים על מה שבתוכו הוא נקרא קרם שניט. אם מסתכלים על מה שבחוץ ומתענגים
קונים וזורקים, קונים וזורקים ורק ראובן יושב בפתח החנות הקטנה בשוק הפשפשים, מתקן חוטים שנפרמו, מתקן את רקמת חיינו…
מפשפשת במעשי מודה, כשאומרים לי "פשפשים" אני זורחת. זו הרי אחת מהפינות בעיר שאני הכי אוהבת. אני כמובן מתכוונת למצב בו אני יורדת לשוק
לקרר את האווירה אומרים שכשהתותחים רועמים המוזות שותקות… מסתבר שזה לא תמיד מדויק…בשנת 1916 בעיצומה של המלחמה העולמית הגדולה הוצע לראשונה למכירה ארגז גדול וכבד
נפגשנו פעמים רבות במהלך חיי. ביאליק ואני. מידי שנה לקראת החג היינו צועדות אמא ואני לרחוב ביאליק (רמת גן) לקנות נעליים חדשות. בכיתה א' המורה
היא דפדפה בעיתון בידיה הקטנות כשלפתע מודעה צדה את עיניה. ניגשה לשולחן שלפה את זוג המספריים שהיו בדיוק לפי מידת ידה וגזרה את המודעה בדייקנות.
רקמה אנושית אותו יום, כמידי יום חלפתי על פני רחוב יפת מקצה לקצה. במעלה הרחוב הבחנתי במשקוף כחול לא מוכר. פתחתי את הדלת בסקרנות… מעבר
כמה עובדות עלי, על חיבורים, מתנות וחיבה לתוצרת הארץ אומרים ששונא מתנות יחיה אבל מה עם זה שאוהב לתת מתנות? מאז שאני זוכרת עצמי אהבתי
הפינה הורודה, כך קראתי לה כשעוד ישבה ברחוב הצורפים ביפו העתיקה. משהו בצבעוניות של הכניסה עם דלת ברזל ורודה ושניי מיכליי חמוצים שהפכו עציצים מגנט
בשיטוט האין סופי שלי בעיר צדה את עיני ברחוב צדדי ביפו דלת זכוכית וכיתוב ירוק עליה: "now open". הדלת דווקא היתה נעולה אבל צנצנות המלפפונים
ממליצה לחנות בחניון אחוזת החוף: האצ"ל בתש"ח או חניון גולדמן.
הקו האדום של הרכבת הקלה מביא אותנו הישר לשוק הפשפשים, מומלץ לרדת בתחנת בלומפילד.
נעים להכיר, אנחנו שתיים: תל אביב יפו, העיר שמהלכת עליי קסם, ואני מיכל, מורת דרך מוסמכת חיה ונושמת ללא הפסקה את העיר.
ביום יום אני לוקחת איתי אנשים לצעוד עם דופק העיר, לגלות אותה לחוות ולהתרגש.
בסיורים אנחנו מטיילים בין פינות מוכרות לפינות חבויות, בין מציאות לבין חלום, בין הנאה לבין ערך, כל פינה והסיפור שלה כל סיור והחן שלו.