שבת בבוקר סוף כל סוף יום יפה, השעון עושה את מלאכתו ומעורר אותי בשעה היעודה, אני לוקחת את זמן ההתארגנות בקצב שבת, לסיום שותה כוס
׳לחיות לפי מידה׳ הוא מסכם את החלום שלו בסוף המפגש המרגש והמפתיע ואני תוהה ביני לבין עצמי אם הוא שם לב לתרתיי משמע שבמשפט. ששון
כובע של קש… הייתי בת שש. המלחמה הסתיימה ואיתה הישיבה במקלט. ברדיו ניגנו ללא הפסקה את ירושלים של זהב ואל הרחוב הרמת גני שלנו הגיחו
המלצה על מלון בראון ביץ' בתל אביב ׳כשהים רגוע הסיפורים מסעירים׳ כך נקרא הסיור שלי לאורך הים, בו בכל צעד אני שוזרת איזו דרמה היסטורית,
היא דפדפה בעיתון בידיה הקטנות כשלפתע מודעה צדה את עיניה. ניגשה לשולחן שלפה את זוג המספריים שהיו בדיוק לפי מידת ידה וגזרה את המודעה בדייקנות.
רקמה אנושית אותו יום, כמידי יום חלפתי על פני רחוב יפת מקצה לקצה. במעלה הרחוב הבחנתי במשקוף כחול לא מוכר. פתחתי את הדלת בסקרנות… מעבר
כל הזכויות שמורות ⓒ למיכל ששון ביבי להתאהב בתל אביב-יפו