׳לחיות לפי מידה׳ הוא מסכם את החלום שלו בסוף המפגש המרגש והמפתיע ואני תוהה ביני לבין עצמי אם הוא שם לב לתרתיי משמע שבמשפט. ששון קדם, אמן, מעצב אופנה אבל אם תשאלו אותי אחרי המפגש אתו, מנטור לחיים.
מוצאי החג, חבריי תחיה ועופר הם מן זוג כזה שיש בהם אהבת אדם, דעת, תרבות, ופרגון גדול. הפעם זה היה מפגש עם מעצב האופנה ששון קדם וכשהוא הגיע למרות שלא פגשתי בו מעולם היה ברור שזה הוא: גבה קומה, חיוך רחב שגומת חן עמוקה מלווה אותו לבוש גלביה רחבה ושחורה. יפו, הוא עונה לי על השאלה היכן הוא מתגורר וכבר גילינו את המכנה המשותף הראשון שלנו.
הוא יושב ועומד לסירוגין, צוחק, ומרצין, שעה וחצי בהן הוא חולק סיפור מהלב עם הרבה חכמת חיים בלי פוזות.
׳החכמה שלי כאן׳ הוא אומר ופורס עשר אצבעות קדימה ׳אבל מתי נרצח ארלוזורוב אני לא יודע!׳ איזה מזל שאני בקהל אני מחייכת לעצמי ונחלצת לעזרתו: 16.6.33 אני זורקת לחלל האוויר ואנחנו צוחקים…
׳בגד הוא כמו בית צריך להרגיש בו נח׳, הוא קובע ואני כל כך שמחה לפגוש משפט מפתח מהסיור שלי ׳מה שהקירות יודעים לספר׳ סיפורי בתים בתל אביב, סיור בו אני מדגימה את הקשר המרתק בין בתים לבגדים.
בסוף החלק הראשון של הערב ששון שולף חתיכת בד בגודל אהל עם שני חורים עקומים ומזמין את חברתי רלי Relli Zor להיות הדוגמנית. ׳כזה אני לא אלבש בחיים׳ אני חושבת לעצמי אבל אחרי דקה כשרלי לבושה אני פולטת ׳וואוו!׳ איזה טוויסט בעלילה , תוך שניה האהל הפך לשמלה מחטבת משגעת ואני מתאהבת סופית.
זה לא סוד שאופנה וסגנון הם אהבה שלי וחלק מתל אביב יפו
והמפגש עם ששון חיזק אצלי את מה שכבר ידעתי: שאולי הבגד עושה את הבנאדם אבל אין כמו להכיר את האיש שעושה את הבגד!
ששון קדם לבונטין 3 או דיזנגוף 213
תמסרו לששון ד״ש
ואגב, ההשתתפות בערב הייתה כרוכה בתרומה ל ׳גדולים מהחיים׳ אם אתם מעוניינים להרים תרומה בלי שום קשר כנסו לקישור:
