חם, אני מכריזה בעצמי ולעצמי תוך כדי הליכה בשדרה המוצלת יחסית וחשה צורך עז במשקה צונן ומהראש הקודח מתגלגלות מיד אחת אחרי השנייה מחשבות אסוציאטיביות סביב הסיפורים התל אביביים על קיוסק וגזוז:
להקת גזוז לוקחת אותי לצעידה על הקו הדמיוני המחבר בין חוף הים התל אביבי לכיכר דיזנגוף, צעידה על הקו בין שני להיטים של הלהקה שיצרה והופיעה אי שם בסוף שנות ה -70 והותירה לנו פזמונים בטעם של פעם: אמא ודני הלכו לים ותשע בכיכר ביום שישי.
סקרנית איך ולמה היה טעם הגזוז להשראה לשם הלהקה שהוקמה על ידי סנדרסון ופאשנל, מנסה למצוא קצה חוט כשבמחשבותיי הקיוסק הראשון בתל אביב הקטנה,
גיליתי שאחד מחברי הלהקה , גידי גוב, הוא נינו של הרופא המיתולוגי ד״ר חיסין.
כך מתחיל סיפור מיתולוגי בעיר הלבנה: ד״ר חיסין רכוב על חמור לבן, קיוסק ראשון בהרצל פינת רוטשילד וכוס גזוז צבעונית ומרעננת במרחב החולות הצהבהבים.
המחשבות ממשיכות להתגלגל אל המשקה וסוד קסמו שיצר סביבו דיונים, סיפורים ומטבעות לשון למכביר .
לביאליק מיחסים את האימרה ׳גזזיני ואגרשך והעדיפיני במילייך׳
כלומר: את תתני לי גזוז, אני אתן לך גרוש ואת תתני לי עודף – מיל.
ביאליק מתיישב בתל אביב בגל העלייה המכונה הרביעית , עליה שזכתה לתואר ׳עליית הקיוסקים׳ כמו גם ׳עליית הגזוז׳.
הסופר י.ד. ברקוביץ כתב באותה עת במידה של לגלוג על כך:
״ מי בעולם היהודי אינו יודע כי אנשי תל אביב חיים כולם על גזוז, כלומר שהם מוכרים זה לזה מי סודה, להשיב נפשם בחום הנורא ועל יתד זו הם תולים את הכלכלה הלאומית שלהם.״
ביתר רצינות , אמר דוד בן גוריון שלא חיבב במיוחד את תל אביב, על מוכרי הגזוז ׳שמהם לא תיבנה הארץ׳.
הקיוסקים והגזוז הירוו את הצימאון לנוזלים בחום התל אביבי הכבד אך את הצימאון החברתי לא פחות מכך ועד היום נדמה לי שזהו סוד קיסמם של הקיוסקים בשדרות העיר.
מי שכן הבחין בקסם הגזוז הוא הסופר ס. יזהר שמתאר ב"מקדמות" את הכישוף שבהכנת הגזוז:
"האיש עם הסינר לוקח בידו זו כוס ארוכה ומבריקה ובידו זו בקבוק קסמים, ומוזג לכוס מידה של עסיס אדום, ירוק או צהוב. הוא מכוון את הכוס אל הברז הנוצץ ומקציף לתוכה בגעש מתפוצץ את זרם הגזוז שלו, מגביה ומוריד את הכוס המתמלאת. בידי אמן הוא מניח את הכוס המלאה. הלקוח הנדהם ומוקסם נעתק מלים, ואפילו שוכח לחפש בכיסו את חצי הגרוש".
היום אמנם אפשר לקנות בקבוקי ׳גזוז׳ מוכנים אבל איפה אפשר למצוא את הכישוף והקסם עם הברזים?
בשוק לוינסקי תוכלו למצוא את הפינה של בני שלקח את הגזוז חמישה צעדים קדימה ולא רק שתענוג לשתות אותו זה ממש זר פרחים
