תל אביב בעיניים של תיירת

א.

ויהי ערב

2 לילות במלון תל אביבי צופה לים, נתנו, אז לא ניקח?!
ההסכם היה ידוע:
הוא ידריך תיירים בתל אביב אני אהיה בה ל 48 שעות תיירת ואם תיירת החלטתי, אז עד הסוף…
כאילו לא יודעת כלום על העיר הזו התחלתי מהתחלה:

ליקטתי כמה טיפים שאספתי על תל אביב מבלוג שאני עוקבת אחריו כבר זמן רב
ארזנו תיק קטן ( בשל הגבלת משקל בטיסה שלא תהיה)
לאחר בדיקה באפליקציה עלינו על האוטובוס הנכון לכיוון היעד.
מול תחנת האוטובוס בה סימן לנו הנהג לרדת התגלה לפנינו הים ושאונו.
השמש כמו מהססת היתה תלויה בין שמים לים והמוני אנשים התרוצצו על הטיילת.

הוא מיהר למלון אני חציתי את הכביש ונכנסתי לרחבה שרובה בנויה בטון.

התעכבתי לרגע ליד השלט שסיפר שזהו גן לונדון,

התקדמתי מעט מבטיחה לעצמי לחזור אל השלט ולהתעמק עוד קצת בסיפור שבו.

נעמדתי על סיפון האונייה, (כך מעוצבת הרחבה) , אל מול הים והתבוננתי מוקסמת בהתרחשות:

תנועה אין סופית של אנשים מכל עבר בכל הגילאים ולכל הכיוונים.

בתוך כל ההמולה עמד צעיר עם סקסופון ממנו בקעה
מוסיקה מהפנטת.

יפה פה!
פנה אליי גבר שנעמד לצידי
העמדתי פני לא מבינה, בכל זאת החלטתי להיות תיירת
Very nice here
‎ ניסה את מזלו שנית
Amazing
החזרתי לו עם חיוך.
עמדתי עוד שעה ארוכה בתוך כל היופי הזה עד שנטשתי לטובת הכרות עם החדר שלי ליומיים הקרובים.
פקיד הקבלה היה חביב במיוחד וכך גם החדר אך כיוון שידענו שתל אביב מכונה ׳עיר ללא הפסקה׳ החלטנו לצאת ולהיבלע בתוכה.
חזרנו לטיילת שהיתה עדיין שוקקת. משהו בה היה רגוע יותר.

2 נשים תפסו את מקומו של הצעיר והסקסופון מנסות למשוך אליהן קהל :

האחת שרה והשנייה מרקדת בכל גופה עם חישוקים זוהרים.

הפעלולים היו מרשימים והמוסיקה היתה בדיוק כזו שעושה לך חשק לרקוד, אז רקדנו כאילו כל החוף של תל אביב הזו שלנו.
חלצנו סנדלים וירדנו אל החול הרך והמענג שכזה לא ראינו באף מקום בעולם.

הזמנו לנו משקה נחמד במחיר שהוכיח את מה שקראנו על גובה המחירים בתל אביב אבל למי אכפת כשאתה כאן רק אורח ובאת להנות.

העייפות המליצה על שינה למילוי מצברים לקראת יום חדש.
בשעה שפנינו חזרה למלון הבחנו בתור משתרך למשהו שנראה כמו מועדון צעירים של חיי לילה
אין ספק העולם שייך לצעירים הוא אמר
ולי דווקא נדמה שכל העיר הזו שלי… עניתי מתמוגגת בהנאה…

לילה טוב
מחר יום תל אביבי חדש