השורה: ״שמרי על הבנות״, ישבה אצל אמיר בן זוגי בלב כמעט חודש. הוא ידע שבסוף יצא מזה שיר, אבל לקח לזה זמן ״להתבשל״.
הטריגר נבט כששמע ברדיו עדות של אישה מבארי שהמילים האחרונות שבעלה אמר לה לפני שנחטף לעזה היו ״שמרי על הבנות״.
זה מאד ריגש אותו, וכשסיפר לי על כך אמרתי: כך גם נפרד עודד בנך מיעל אשתו, כשנקרא בשביעי לאוקטובר למילואים.
עודד שירת בעזה כמעט ארבעה חודשים ושוחרר רק בשבוע שעבר.
התמונה הזאת של שני הגברים שנפרדים מנשותיהם ומבנותיהם מבלי לדעת אם אי פעם ישובו לראות אותן
ושל הנשים שנשארו בבית ומנסות ככל הניתן לשמור על שגרה שפויה, לא עזבה אותו.
כאמור, כמעט חודש הסתובב אמיר עם השורה הזו בראש ולפני כמה ימים נולד השיר ברבע שעה.
זה שיר אוניברסלי המדבר על חרדותיהן של כל הרעיות והאימהות שיקיריהן נלקחו, אבל אמיר רצה גם להכניס משהו אישי, את החוויה המשפחתית.
אמיר ומשפחתו מתגוררים בהר גילה וזה השיר, נדמה לי של כולנו:
שִׁמְרִי עַל הַבָּנוֹת
שִׁמְרִי עַל הַבָּנוֹת
הוּא לָחַשׁ עַל סַף הַדֶּלֶת,
קְנֵה רוֹבֶה אֶל תּוֹךְ גַּבּוֹ,
כְּשֶׁהוּצְעַד אֶל תּוֹךְ הַתּוֹפֶת,
אֶל חֶשְׁכַת הַמִּנְהָרוֹת.
אֲנִי שׁוֹמֶרֶת עֲלֵיהֶן
הִיא לוֹחֶשֶׁת לוֹ כָּל לַיְלָה,
בְּחֶשְׁכַת חַדְרָהּ.
מִתְפַּלֶּלֶת וּמְבַקֶּשֶׁת –
שְׁמוֹר עַל עַצְמְךָ…
שִׁמְרִי עַל הַבָּנוֹת
הוּא אָמַר עַל סַף הַדֶּלֶת,
כְּשֶׁיָּצָא אֶל הַקְּרָבוֹת,
תַּרְמִילוֹ תָּלוּי עַל שֶׁכֶם,
הָרוֹבֶה בְּכַף יָדוֹ.
אֲנִי שׁוֹמֶרֶת עֲלֵיהֶן
הִיא לוֹחֶשֶׁת לוֹ כָּל לַיְלָה,
בְּחֶשְׁכַת חַדְרָהּ.
מִתְחַנֶּנֶת וּמְבַקֶּשֶׁת –
שְׁמוֹר עַל עַצְמְךָ…
פֹּה וָפֹה עֵרוֹת בַּלַּיְלָה
חֲרֵדוֹת לְגוֹרָלוֹ,
אימהות לְבַד בַּחֶדֶר,
בִּבְאֵרִי וּבְהַר גִּילֹה.
