לקראת פרידה ישבנו בחצר קסומה עם כוס לימונדה. זה היה בוקר של טיול לא שיגרתי. ארבע חברות שיצאו לחוות איתי את יפו מזווית אחרת. ראיתי שהיא עסוקה במשהו. כעבור כמה דקות היא הגישה לי דף נייר ואמרה : "אין לי הבנה במדיה אבל אני מאוד מבקשת שתמצאי את הדרך לפרסם את זה בשמי."
אף מילה כאן לא שלי, וכל מילה כאן מרגשת אותי…וכך היא כתבה:
"הרבה זמן אני מפנטזת על כמה ימים חופשה עם חברות. כבר בדקתי את כל אתרי הטיסות בניסיון לאתר טיסה זולה ליעד חביב, לא רחוק מדי, לא יקר מדי. שיהיה בו קצת שופינג במחיר סביר, בטן גב, בילויי לילי ובעיקר חופשה מנטלית למוח.
בכל פעם משהיא מאיתנו הבריזה ברגע האחרון. חו"ל עם חברות נראה רחוק מתמיד. ואז מצאתי את הכרטיס הנכסף. "יפו בעיניים אחרות" היא קראה לזה.
תכירו, מיכל ששון ביבי, מדריכת טיולים הכי לא קונבנציונלית, הכי מפתיעה. בטלפון בתאום הציפיות בינינו ביקשתי "בלי חפירות "… סגרנו בוקר חברות. יפו -בואכה תל אביב. היא לא פירטה. "אתן תסמכו עלי". ואנחנו סמכנו. כמה סמכנו. אף אחת לא הבריזה.
את הבוקר פתחנו מול הים. מיכל המתינה לנו. היא לא לבשה מכנסי דגמח וכובע טמבל. הכי אופנתית. כזו קוקטית עם שיק פריזאי וחיוך רחב ואנחנו ידענו הולך להיות לנו אחלה יום.
מול הים ועוצמת הגלים דברנו על עצמנו, על החיים. הגלים מתנפצים ואנחנו איתם. רגע למעלה, רגע למטה, עפות לרסיסים וחוזרות חלילה.
המשכנו בסמטאות העיר באפור, כך היא קראה לה והפליגה בסיפורים ואנחנו שותות בצמא את דבריה.
במרפסת יפואית מעוצבת להפליא לגמנו עראק אשכוליות ותפסנו ראש.
בהמשך הפתעה רדפה הפתעה, מפגשים, אנשים, מקומות קטנים, חלומות גדולים. כמה מרתק, כמה מרגש. הבטחנו לא לגלות שגם לכן תישאר הפתעה.
מיכל תודה. זה היה בוקר קסום. הצלחת לחבר אותנו לעצמנו, לעבר,לעתיד. קצת הווה עם הרבה תל אביב ויפו כמובן.
תודה לך שאפשרת לנו קפיצה קטנה ליפו, זה החו"ל שלנו. אנחנו עוד נשוב…
