עקבתי אחרי התפתחותו בדריכות. למען האמת לא הצלחתי לרכוש לו חיבה. עמודי הפלדה המעוגלים צבועים בלבן נראו לי זרים בקו הרקיע שאני חולפת מתחתיו מזה שנים. הגעתי אליו לאחרונה מספר פעמים עם 'ילדים' שגדלו בשכונה, שכונת מונטיפיורי.
הגשר שעובר מעל נחל אילון, או כפי שנקרא בעבר המוסררה היה לחלק משמעותי בנוף ילדותם של אלו שגדלו כאן. מי מהם לא חווה את העמידה בקצה השדרה על גדת הנחל בימי החורף מחכים לרגע בו מי הנחל היו מתפרצים אל השכונה תוך שהם נסים לאחור.
השבוע חזרתי אליו, לאחר שנפתח למעבר וחיכתה לי הפתעה נעימה. בצעידה על הגשר הרחב שעשויי שביל עץ וספסלי בטון היה משהו מזמין ומשמח. גם ההפרדה המאוד ברורה בין שביל הולכי הרגל לשביל האופניים יש בה משהו מרגיע.
כשהתיישבתי לרגע להנאתי על אחד מכדורי הבטון לחשב מסלול מחדש סיכמתי בשמחה:
הגשר שהוא המשכה של השדרה הראשית בשכונה נושא גם הוא שם של אשה, שמה של יהודית מונטיפיורי הרוח החיה מאחוריי פועלו של 'השר' משה מונטיפיורי. ועוד סיכמתי לעצמי:
דברים שרואים מכאן לא רואים משם.
אם גם אתם רוצים להתאהב בפינה תל אביבית חדשה לכו לעשות טיול קצרצר(110מ') על גשר יהודית.
מקווה שלא תסתפקו רק בו ותשוטטו להנאתכם בשכונת מונטיפיורי המיוחדת עד מאוד.
