הצצה אל הסיפור ההיסטורי שמסתתר מאחורי שלט הרחוב: אמיל זולא
אמיל זולא. "אני מאשים" (J'Accuse)
אמיל זולא. האיש ששם זרקור, הביט בזכוכית מגדלת ונתן מילים
לאירועי השעה בפריז המשתנה של המחצית השנייה של המאה ה-19.
"אני מאשים" פורסם בעיתון הצרפתי כנגד כל אותם שהטו את האמת ביד מכוונת
על מנת להאשים את הקצין היהודי הצרפתי, אלפרד דרייפוס, בבגידה.
זולא ראה בהטייה זו בגידה בצרפת עצמה, בגידה בערכיה.
מאני מאשים הפך לנאשם . הוא נשפט, הורשע בהוצאת דיבה, ובמקום להיכנס לכלא ברח באותו הלילה בחשאי לגלות בלונדון.
אבל המילים שלו כבר עשו את שלהן. הסערה הציבורית שהצית המכתב לא השאירה לממסד ברירה,
ובסופו של דבר הביאה למשפט חוזר לדרייפוס, ולזיכויו המלא.
זולא דאג לצרפת, אבל בקהל היה גם עיתונאי שדאג לעתיד היהודים.
זה היה בנימין זאב הרצל, שכתב בעקבות האירוע את
חזונו: מדינת היהודים.
על איזה עוד מקום בתל אביב אני חושבת בהקשר של אמיל זולא?
חכו לפוסט הבא…