סיור בשדרות רוטשילד – בין חולות וחלומות

סיורים בתל אביב

סיפורה של תל אביב מסופר כסיפור בריאה, אגדה בחולות עיר שנולדה (ולא הוקמה)  מקצף הגלים והצדפים. שמה, תל אביב, ניתן לה כתרגום שמו של ספר דמיוני, ספר אותו כתב הרצל  לאחר שביקר ביפו עשר שנים קודם לכן. אבל החלום היה למעשה. תל אביב העיר העברית הראשונה הפכה תוך 100 שנים לעיר עולם, עמוסת בתי קפה ומסעדות, תיאטראות, מסחר, הייטק  4 וחצי מיליון אנשים שגרים בה ועוד מיליון אנשים שנכנסים אליה מידי יום. עיר ללא הפסקה. 

‘עיר פלאות’ כינו אותה ואת הפלא הזה אני אוהבת לספר לכם. זהו הסיור בין חולות וחלומות שבו אנו חוזרים אל ימי התום עם סיפוריה הראשונים  ו של השכונה הקטנה שהפכה עיר, עיר שבה קמה מדינה.

וכמובן אי אפשר בלי השירים כי בתל אביב– מכל פינה מציץ בית משיר או שורה מסיפור שהעיר הייתה המוזה לכתיבתם והם הפכו להיות חלק מרקמת החיים שלה:

“אני קבצן של אהבה” אמר גיבורו של עגנון, ” על עמודי המודעות- האהבה בכל מושלת” תיאר אלתרמן, “רחובות הלומי אהבה” כינתה אותם לאה גולדברג ונתן זך רק היה “הולך ומסתבך, מסתבך והולך”

לא משנה איזה סיפור או שיר תבחרו, הכל בסדר…! טודו בום!

בסיור נגלה איזה שיר נכתב כפרסומת ותחרות לקיוסק הראשון? איזה מכתב נתפס על ידי המורה? מי היה הסטארטאפיסט הראשון? איזה בנין חרג בהיתרי הבניה? ומי נתן למי סטירה? ומי נפגש בגלידה ויטמן?

סיור  נוסטלגי עם סיפורי אהבה בין רחוב הרצל לשדרות רוטשילד.

מתאים לכל יום ולכל שעה כטיול ערב, בוקר במהלך השבוע  ובשישי שבת.

סיור שראשיתו בבית קפה

׳מה הקשר הראשוני בין תל אביב לבית קפה?׳ כך שאלתי אתמול…

קחו כוס קפה וקיראו את התשובה…

״אפוף תוגה עמוקה ישב ד״ר פרידריך לוונברג אל שולחן השיש העגול בבית הקפה הווינאי אותו היה נוהג לפקוד מידי יום עוד מהיותו סטודנט. בדייקנות של בירוקרט היה נכנס, קד בפני המלצר החיוור תוך שהוא מסב אל שולחן הקריאה, שותה קפה ומשסיים לעיין בעיתונים הגיע תור ההרהורים.״

כך נפתח הספר שנדמה לי שלא אגזים אם אומר שהוא ספר יסוד בהווייתנו: אלטנוילנד, ארץ ישנה חדשה (אלט -ישן, נוי- חדש, לנד-ארץ) מאת ד״ר תיאודור הרצל שיצא לאור בשנת 1902. את הספר כתב בעקבות ביקורו בארץ ישראל אליה הגיע היום 26.10 לפני 122 שנים (1898).
מבית הקפה יצא ד״ר לוונברג למסע סביב העולם הגיע ליפו וכעבור 20 שנה לחיפה, ומה שונות היו פניה של הארץ שפגש.
בעיניי רוחו ראה הרצל ארץ הבנויה מערי תרבות עם אולמות קונצרטים ואופרה, עם תעשיה ועם… בתי קפה. בקיצור, תל אביב.
אלטנוילנד, כותר לספר דמיוני תורגם על ידי נחום סוקולוב ל תל (ישן) אביב (חדש) העיר שבשמה ובמהותה הפכה דמיון למציאות:
אבל הכל התחיל בבית קפה!

אבל תחילתו במגדל שלום, המקום בו עמדה גימנסיה הרצליה

“באנו לעיר לחגוג את החופש, אבל מה עושים בה? הבנות הכריזו – כל בו שלום, שיהיה. הלכנו, המגדל המתנוסס אל על היה כתורן סימון. פשוט הלכנו לעברו בלי שהכרנו את הדרך. 3 קומות של חנויות. אפשר להשתגע! והשלל- ללא סוף. צבעוני מנצנץ, מטרף. כמה בגדים. אילו שורות ארוכות רק למכנסיים לבנים וצעצועים ותכשיטים וכלים לבית ולגינה והאנשים מודדים, משליכים, מתווכחים, מנסים, רועשים…”

כך מתארת עמי גדליה בספרה יומן נעורים את המפגש עם העיר הגדולה והמגדל הגבוה במזרח התיכון בימים ההם, מגדל שלום ובו כלבו -בכל מובן המילה חנות גדולה שיש בה הכל. לא רק כלבו היה כאן גם לונה פארק שכונה “מאירלנד” מלא ריגושים הבולט שבהם “רכבת העמק” שבשמה מעידה משהו על היחסים המורכבים בין עיר החלומות לחלום בעמק.

המגדל, שהיום נראה גמד בין ענקים שינה פניו גם מבפנים. את מקומו של הכל- בו תפסו משרדים ואנשים נכנסים אליו עולים ויורדים מבלי לעצור לרגע ולהנות ממה שיש לו להציע לנו.  אילו היו יודעים שהדרגנועים הללו היו הראשונים במדינה כולה. טיול בין הקומות הראשונות של מגדל שלום הוא טיול במנהרת הזמן לתל אביב הקטנה: פסיפסי הקיר של נחום גוטמן ודוד שריר שבקומה הראשונה ולצידם הפנס הראשון של תל אביב, דגם תל אביב בימים שכבר לא היתה כל כך קטנה, סיפורו של הסטארטאפיסט והוגה הרעיון של הקמת השכונה, עקיבא אריה וייס,  בתי הקפה של העיר סיפור בתמונות, קרמיקה בצלאל וסיפורה של הגימנסיה, גימנסיה הרצליה המוסד החינוכי תרבותי  שעל חורבותיו נבנה מגדל שלום בימים שתרבות הצריכה תפסה מקום של כבוד במקומו של החינוך. ממוזיאון השעווה שהיה כאן בעבר נותרו רק דמויותיהם של כמה מאנשי התרבות של העיר.

ממליצה לכם לקחת שעה קלה ולטייל כאן לבד בנחת. עד שתצטרפו לסיור מודרך בשדרת רוטשילד. כשתצאו החוצה  תוכלו להבחין בצמוד למגדל ברחוב אחד העם גרם מדרגות היורד למתחתיו. מדרגות שאם החזון של בוני העיר היה מתממש היו מובילות אותנו אל תחנת הרכבת התחתית.

סיור בין חולות לחלומות- מגלה את סוד קיסמה של תל אביב בין מבט נוסטלגי  אל תל אביב הקטנה לסצנה העכשווית בעיר ללא הפסקה. סיור בין רחוב הרצל לשדרות רוטשילד.

מומלץ להתעדכן בשעות פתיחת המגדל למבקרים

אנשי התרבות של תל אביב הקטנה

שדרות רוטשילד 16

 במרכז השדרה מול בין מס. 16 ניצב פסל של סוס ואיש רכוב עליו. יודע דברים מעידים כי זוהי סוסה, הסוסה מהירה ( ואולי מאירה), סוסתו של מאיר דיזנגוף ראש ועד השכונה וראש העיר הראשון של תל אביב.  ומה הקשר בין הפסל לתעודת זהות כחולה?

“ואומה תעמוד… לקבל את הנס האחד אין שני”

נתן אלתרמן

שדרת רוטשילד, “סתם יום של חול”. אנשים ממהרים, מטיילים ברגל או מדוושים על שביל האופניים, מנהלים שיחה או לוגמים “הפוך קטן”. בין גורדי השחקים מתנשא בית מספר 16, גמד בין ענקים. אני עוצרת, חוזרת לרגע בו הפכו חולות לחלומות: תש”ח, ה’ באייר, ארבע אחר הצהריים, ערב שבת… עוד מעט יתחולל הנס והעולם ישתנה… בין חול לקודש, בין אין ל – יש מדינה. “לפיכך נתכנסנו אנו”, יהדהד בעוד רגע קולו של בן גוריון מתוך הבניין… קמה מדינת ישראל!

* סיור “בין חולות וחלומות” מהרצל ועד הקמת המדינה.

קמה מדינת ישראל

לאורך המסלול עובר שביל מוזהב המכונה שביל העצמאות ולאורכו אתרים הכרוכים בהקמת תל אביב ועצמאות מדינת ישראל.

רעיון עבודה – לצאת מהמגדלים ולטייל בשדרה

אחריי סדרת ראיונות התחילה לעבוד במשרה הנכספת. המשרד היה ממוקם הכי טוב שאפשר. האנשים היו
צעירים, כאלו שמכירים את ההוויה של העיר והיא היתה עוד כל כך חדשה בה. המשרד עצמו היה מעוצב בדיוק כמו שאהבה. וכשהגיעה לעבודה בפעם הראשונה חיכתה לה קבלת פנים חמה. הכל נראה מושלם.
בשיגרת הדרך לעבודה וממנה הבחינה בתופעה שלא הכירה מהמקום ממנו באה: קבוצת אנשים מתגודדת סביב מדריך או מדריכה באמצע השדרה, לצד בניין או פסל. איכשהו נראה שבכל פינה היה סיפור. באחד הימים בדיוק שסיימה את שיחת הטלפון חולפת על פני הקיוסק-קפה אותו היא פוקדת מידי פעם בהפסקת צהריים מצאה עצמה ליד קבוצה שכזו והחליטה להתמהמה, מקשיבה מהצד. משהו בדברי המדריכה ריגש אותה. השדרה קיבלה משמעות אחרת. מופתעת מעצמה ניגשה וביקשה כרטיס ביקור.
למחרת אזרה אומץ ודפקה על דלת המנהל… יש לי רעיון עבודה אמרה לו כשנכנסה לחדר… לא הבנתי אמר. הרי עברת את כל הראיונות ואת כבר עובדת מן המניין. לא, היא אמרה יש לי רעיון- עבודה…
הוא הטיל עליה את המשימה ואחריי שבועיים בהפסקת הצהריים יצאו היא וכל המחלקה להפסקה ארוכה מהרגיל להיפגש עם המדריכה ולשמוע את הסיפור של השדרה בה הם עובדים. שנתיים, אני עובר פה כל יום אמר אחד מהם, איך לא שמתי לב לכל זה? הסיפורים קלחו. בגלידרייה קיבלו משימה לבחור אחד לשני את הטעמים ואחר כך יצאו למשימת צילומים. הם חזרו לעוד שעתיים של עבודה לסיום היום. תתפלאו, עם המון מרץ, חשק ורעיונות חדשים שלא לדבר על מלאי תמונות לאינסטגרם. מה שהתחיל כראיון עבודה הסתיים בעבודה עם רעיון.
Share on whatsapp
Share on facebook
Share on twitter

שתפו עם חברים!

לקוחות מרוצים

Skip to content