אותו בוקר השכמתי לצאת, למרות ששעת המפגש נקבעה ל 10.00 ירדתי מהאוטובוס בתחנת מגדל שלום וצעדתי לעבר רחוב לוינסקי זה המכונה 'שוק' שזמן מה לא
אוכל ותרבות
יש אנשים שאוכלים ושותים כדי לחיות,
ויש אנשים שחיים כדי שיוכלו לאכול ולשתות
כשמגיעים לשוק לוינסקי נדמה שגם האמרה הסינית הזו הגיעה ביבוא המוני לארצנו הקטנטונת.
קודם כל "לוינסקי" הוא לא שוק הוא מרכז מסחרי שקם בתוך שכונת פועלים ובתי מלאכה . בשעת הפסקת הצהריים, בחדרי המדרגות של הבתים או בחצרות היו פותחים את קופסת האוכל עם תבשיל שהביאו מהבית. מידי פעם הירשו לעצמם לקנות פרוסת לחם שחורה ועבה ולצידה דג לקרדה או מלפפון חמוץ. אחר כך הגיע תור כוס הקפה או התה, שנמזגה עבורם תמורת כסף קטן, רק אז ניתן היה לחזור למלאכה.
כמו בתי המגורים כך גם העסקים שנפתחו בקומת המסד של הבניינים היו קיבוץ גלויות של ממש: יוונים, תורכים, פרסים ואחרים מוכרים את מרכולתם זה לצד זה. כאן נוכל לגלות ממתק גרוזיני או קפה איטלקי מבוקש, גבינות ודגים, פטריות במשקה גזוז, מתוקים מהפנטים וכמובן שיקויים, קטורות וכל מה שיכול לעזור נגד עין הרע. בין החנויות פזורים בתי אוכל קטנים שמשדרים אווירת פשטות של פעם. החידוש הגדול של השוק הוא הערב, הרחובות מחליפים לבוש אם כי אותה פשטות נשארת תוך כדי ניגוב חומוס ולגימת בירה קרה.
ומיהו אותו לוינסקי שזכה במקום על שמו? נשאיר משהו לסיור, לא ?!
