סיור בעג'מי – דלתות נפתחות

מאחורי כל דלת יש סיפור אנושי,  ריח או צליל הבוקעים מבעדה לפעמים, מרמזים משהו. בסיור הדלתות נפתחות ואנחנו נפגשים עם האנשים שמאחוריהם.
סיורים בשילוב מפגשים.

שנת 2012 היתה שנה של שינוי גדול בחיי בכל מיני מובנים. האחרון שבהם היה ההחלטה לקבוע את מקום מגוריי בתל אביב יפו העיר שאותה אני אוהבת ומספרת את סיפורה בהדרכת סיורים. כל פינה בעיר היתה אפשרית והגיונית כבחירה של מקום לחיות בו, אך לבסוף כמו בסיפור אהבה מהאגדות התאהבתי באחד והיחיד, זו היתה אהבה ממבט ראשון-הבית בשכונת עג׳מי שביפו.

את שכונת עג׳מי הכרתי ולמרות זאת לא הדרכתי בה עד אז סיורים. חשבתי שכדי להדריך סיור בשכונה כזו שהסיפור שלה מורכב ואחר צריך להכיר אותה מבפנים ולעומק.

אחרי כמה חודשים כשכבר הרגשתי לגמרי בבית יצאתי להדריך את הסיור הראשון שלי בשכונת עג׳מי ומאז ללא הפסקה… ׳החיים ביפו כמשל׳ הוא אחד הסיורים האהובים עליי. יש בו ים וסמטאות, ישן וחדש, מטופח ומוזנח, עיר וכפר. זו שכונה שאפשר לטייל בה בין מקומות, אפשר לטייל ׳דרך הבטן׳ ובעיקר ליצור מפגשים אנושיים מרתקים. שכונה היא בתים ולכל בית דלת ומאחורי כל דלת סיפור אנושי. וכשדלת נפתחת גם הלב נפתח. כך אנחנו פוגשים במהלך הסיור את האיש שעשה מהפך בחייו, או גבר שהקדיש חייו לחינוך, לפעמים נגנית בעלת שם עולמי ואחר. רקמה אנושית. עם הזמן גם הבית שלי הפך לנקודת אתנחתא בסיור בו אני מספרת סיפוריים מחיי השכונה. כי איך אומרים: ׳אין כמו בבית…׳ . כשאנחנו יושבים בסלון אי אפשר שלא להבחין בתמונה אותה קיבלתי במעמד חתימת החוזה מנדל"ן הים התיכון: 'השתגעת לגור ביפו?'

יש אנשים שעבורם לגור כאן זה שיגעון יש שעבורם זו סצנה מתוך אגדה אבל אצלי המציאות עולה על כל דמיון.

בעג'מי מטיילים בסיור מודרך!  כי זו חוויה אחרת.