חדר בריחה היסטורי והיסטרי בנווה צדק – הבית הרדוף
בקצה שכונת נווה צדק ניצב בניין ייחודי בעל כיפת נחושת, שהיה ביתו של מייסד השכונה שמעון רוקח.בין שמעון רוקח לאחיו אלעזר התגלע סכסוך אידיאולוגי שמעולם
סיורים בתל אביב – להתאהב בתל אביב יפו
נווה צדק הינה השכונה היהודית העצמאית הראשונה שנבנתה במרחב החולות של יפו. השנה 1887. אני מזמינה אתכם לשוטט עמי בסמטאות הציוריות של השכונה עם סיפורי ושירי האהבה שהרטיטו את החולות. כך נגלה מהו סיפור האהבה הראשון שנכתב כאן, מי התחתנה בניגוד לנדר שנדרה, מי נתן את ליבו לאהבה שאינה אישה ומי נאלץ לוותר על אהבת אישה תחת אהבת השירה? הצטרפו אלינו לסיור מודרך בנווה צדק, עד סוף הסיור תגלו ש"בכל זאת יש בה משהו!".
לפרטים נוספים מוזמנים להצטרף לקבוצת וואצאפ שקטה או התקשרו אלי 052-662-0190 שלחו לי ווצאפ או השאירו פרטים ואחזור אליכם ממש בקרוב..
לאחר הסיור אתם מוזמנים ללכת לאיבוד בסמטאות בהן לא טיילנו, לבקר בחנויות, לטעום מהגלידה המשובחת שבמרכז השכונה, אולי אפילו למצוא ספסל ולשיר את שיר האהבה התל אביבי אותו כתב נתן אלתרמן בהשראת אחד הסרטים שראה במוסד התרבותי שנבנה לימים בקצה השכונה, ראינוע עדן: "רינה אני אוהב את השמים/ רינה אני אוהב את הספסל"
תוך כדי שאתם צועדים כאן בשכונה זכרו את דבריו של יוסף אליהו שלוש, הבן: " הפעולות שעשינו יראו אולי קטנות אבל בזה אני מאמין שמהפעולות הקטנות האלו נעשים ויצמחו מהן דברים גדולים".
רגע לפני שמתחילים לסייר בנווה צדק כדאי לתת רגע מקום לדמיון, שכן מראה נוף המקום שונה מאוד מאותם ימים בהם צצו בתיה של השכונה היהודית נווה צדק, לפני כ 150 שנים: יפו עיר מוקפת חומה שעד זמן לא רב לפני כן היו ננעלים שעריה עם שקיעת החמה, פרדסים, נוף של חולות, עצי שקמה ודקלים נטועים בתוכם וגם באסה אחת- ביצה גדולה, היום אצטדיון בלומפילד.
בעקבות תהליכים שונים שעברו על אירופה והמזרח בכלל ועל ארץ ישראל ויפו כעיר נמל בפרט החלה יפו לפרוץ חומותיה ומסביבה החלו להיבנות סכנאות: שכונות ליהודים, נוצרים ומוסלמים. מגרש החניה "התחנה" והטיילת היפה שבצד הים היו בעברן שכונות שכאלו.
השנה 1887. שכונת נווה צדק הינה השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות והיא כונתה 'פריז הקטנה' שכן המראה שלה היה חדשני: בתיה דבוקים, סמטאותיה ישרות, וכמה מבתיה הדורים, ביניהם בית משפחת שלוש ובית רוקח שכיפת נחושת התנשאה בגובהו. ועוד כמה חידושים מסעירים היו בחצרות הבתים: בית כבוד ובית תבשיל שנבנו לשימושה הפרטי של כל משפחה.
סיור בשכונת נווה צדק נהדר גם בשבת. בבוקר נדמה שהשכונה עוד שקועה בתרדמה ולקראת הצהריים מתמלאת אנשים המגיעים לגלות את השכונה הציורית 'החוץ לארץ שבארץ'.
אבל אני אגלה לכם סוד: בעוד מגרש המשחקים והמדשאה שבכניסה לשכונה, לצד מגרש החניה והרחוב המרכזי, רחוב שבזי עמוסים באנשים, אני ממליצה לכם לחמוק לסמטאות הצדדיות והקסומות. ללכת ולהתבונן, שכן תוך כדי טיול ישן וחדש מתחלפים ללא הפסק, אפשר לגלות תבליטים וקישוטים שונים שמעטרים את הבניינים, פה ושם כניסות מסוגננות, מרצפות מצוירות ושלטים: "נא לשמור על השקט".
השקט כאן בשבת הוא אחר שכן מערבלי הבטון המסתובבים כאן ללא הרף באמצע שבוע, ברעש מחריש אוזניים, מחדשים ומשנים את פני השכונה ללא הפסקה, אפילו הם נחים בשבת.
בספטמבר 1882 נשמע לראשונה קול צפירת הקטר בחולות יפו. זו היתה הרכבת הראשונה והיא חיברה בין יפו לירושלים. הדרך שנמשכה 4 שעות היתה חידוש מרענן, אם כי יקר לעומת האפשרויות האחרות.
בצמוד לרכבת נבנה בית חרושת לייצור מרצפות מצויירות ואלמנטים מבטון של הטמפלר הוגו וילנד. היום מבני התחנה ובית החרושת הם מתחם בילויים שעבר שימור מוקפד ומרתק לשמוע את סיפורם. מצידה המזרחי של התחנה ניתן להתחבר לפארק המסילה החדש.
פארק חדש שנחנך ב 2021 על תוואי הרכבת הישנה מיפו לירושלים. לאורך הפארק בתי קפה, ציורי גרפיטי, מסילת רכבת משולבת בשביל, ומכל עבר ניתן להבחין בסגנונות הבניה השונים שבנו את המקום לאורך השנים. אם תתבוננו היטב תגלו את הפתחים דרכם עוד רגע נעלה ונרד אל תחנת הרכבת הקלה.
מתחם שערי תורה שבשכונת נווה שלום, אחותה הצעירה במעט של נווה צדק החל כמקום לתלמוד תורה והמשכו מקום בו רכשו לומדי התורה את מקצועות העבודה והמלאכה על פי תורתו של הרב קוק שישב כאן בראש הקהילה. נחום גוטמן מתאר כיצד היה נוהג הסופר יוסף חיים ברנר, שנרתע ממגע ישיר עם הרב, להשקיע את נעליו בעקבות החול שהותיר אחריו הרב , אולי משהו מחוכמתו יידבוק גם בו.
הגענו אל קריית החינוך של השכונה: מצד אחד בית הספר לבנים , אליאנס, היון משמש כתיאטרון ומצידו השני בית הספר לבנות המשמש את להקות המחול. כאן אף עמד סמינר לווינסקי הראשון. שמו החדש של המתחם- סוזאן דלאל כהנצחה לבת המשפחה שנפטרה בנסיבות טראגיות והמשפחה תרמה כסף לשיקום המתחם.
ברחבה המפרידה בין 2 המבנים ניתן להבחין בדקלים ועצי הפרדס המבקשים לשחזר את נוף המקום בעבר עם תעלות ההשקיה של הפרדסים. כדאי לעצור ליד קיר התמונות אותו יצר דוד טרטקובר. בראשונה אנו רואים את הדמויות הקשורות בראשיתה של השכונה על רקע נופה של יפו , בשנייה צמיחתה של נווה צדק ואחוזת בית, בשתי השכונות בית הספר הם המרכז. בתמונה השלישית אנו רואים את תמונותיהם של אנשי הרוח שהתגוררו בשכונה.
הבית המכונה בפי רבים 'הבית היהודי הראשון מחוץ לחומות יפו' אינו באמת הראשון אך הפך לסמל שכן אהרון שלוש היה האיש שרכש את אדמות השכונה ובכך שם את היסודות לשכונה העברית הנפרדת הראשונה. לצד הבית המפואר נותר בית הכנסת שבנה שלוש ואקליפטוס מתוך שניים אותם נטע בחצר ביתו. מבית החרושת למרצפות אותו בנו בניו בצד הבית, לא נותר דבר. אהרון שלוש שהגיע לארץ כילד בן 7 הותיר אחריו שושלת ענפה וסיפורים רבים עמה.
אנחנו עומדים על הגשר המכונה גשר שלוש. עם קצת דמיון, ניתן לשמוע את קול שקשוק הרכבת נוסעת ממש כאן מתחתנו.
סיפורים רבים, שונים ודומים נקשרו בגשר הקטנטן שנבנה מעל מסילת הברזל שחיברה בין יפו לירושלים, אך כולן נקשרו בדמותו של אהרון שלוש, האיש שרכש את האדמה עליה נבנתה השכונה ונחשב על כן לחלוץ ההתיישבות היהודית העצמאית מחוץ ליפו.
שלוש שנודע כסוחר ועסקן מכובד, בעל ממון רב, היה יוצא מידי בוקר מביתו שבשכונה לעסקיו ביפו.
יום אחד, כך מספרת האגדה, נתקלה סוסתו במסילת הברזל, מעדה ונפלה ואדון שלוש עמה. מחשש לתביעות ועל מנת לפצותו, נבנה לכבודו השלטון המקומי את הגשר.
אגדה נחמדה, אך אם להיות מעשיים יותר, הרי ששלוש היה אחד מסוכני החברה הפריסאית לעבודות ציבוריות ולבנין ירושלים, אותה חברה שהפעילה את הרכבת וכפי שהעיד בנו, יוסף אליהו:
"לאות הוקרה בעד עבודת אבי, קיבל לפי דרישתו, לבנות את הגשר על התעלה שמשמש מקום לתנועה בין יפו לנווה צדק."
מהגשר ניתן להבחין בבתים בעלי גגות רעפים, בתיה של השכונה הטמפלרית שניצבה כאן, הממוקמים על הדרך ההיסטורית, דרך יפו- תל אביב.
בין הבתים הנמוכים מזדקר מגדל נווה צדק, שעם בנייתו נראה כנטע זר בנוף הסביבה, אך היום הוא אחד משרשרת מגדלים המוקמים מסביב לשכונה ומכונים בפי תושביה "טבעת החנק".
כאן היה ביתם של רבקה ושלמה אבולעפיה שנמנו עם מיסדיי אחוזת בית. בחדר הקטן והגזוזטרה שלפניו הפונה לרחוב התגורר תקופה קצרה הסופר, זוכה פרס נובל לספרות ש"י עגנון.
בספרו תמול שלום מתאר עגנון את חדרו מפי אחד מגיבורי ספרו, חמדת:
"אבל חדרו של חמדת חדר ובאמת הוא נאה. עומד הוא לו לעצמו, ויש לו חמישה חלונות. בחלון אחד רואים את הים הגדול שאין לו סוף, ובחלון אחר רואים את הבקעה שהרכבת עוברת בה, ומחלון אחר רואים את המדבר שעליו נבנתה תל-אביב, וחלון אחר פונה כלפי נווה-צדק. על כן חביב חדרו של חמדת על חמדת. בייחוד חביבה עליו גזוזטרא קטנה זו שלפני החדר, שצופה לתוך הבקעה שהרכבת עוברת שם…"
הבניין המכונה 'בית הסופרים' משמש כמוזיאון נחום גוטמן. הבית בו גדל, עד המעבר לשכונה החדשה, אחוזת בית נמצא 2 רחובות מכאן. כדאי ומומלץ להיכנס ולהכיר את יצירתו של גוטמן שהגיש לנו את תל אביב בעיניים אוהבות ותמימות של ילד.
בקצה שכונת נווה צדק, ניצב ביתו של שמעון רוקח, האיש מיוזמי הקמת אגודת עזרת אחים והקמת שכונת נווה צדק. שמעון רוקח, כונה הש"ר כינוי שנגזר מראשי תיבות שמו. כך תיאר אותו הסופר משה סמילנסקי " מי שלא ראה את שמעון רוקח בימיו עלומיו, כשהוא לבוש עבייה לבנה וכפייה של משי לבן … לא ראה מימיו יהודי שייך ויהודי נסיך…"
הבית היווה מרכז למפגשים של פעילי השכונה בהם דנו ברעיונות עתידיים: תעשיה , מסחר, פרדסנות וקליטת עלייה. לימים אחד מבניו, ישראל רוקח היה ראש עירית תל אביב. עם מותו של שמעון רוקח נתרם ביתו לשמש את העיר כמוסד ציבורי אך הלך ונזנח. נכדתו האמנית לאה מג'רו מינץ שיפצה את הבית והפכה אותו למוזיאון המספר את סיפור הבית והשכונה כשפסליה המיוחדים מעטרים את חצר הבית.
אך בזאת לא תם גלגולו של הבית, שהפך בימים אלו על כל חדריו, לחדר בריחה. האם תצליחו לפתור את התעלומה?
קוד קופון למימוש LOVETLV2023
את הסיור בנווה צדק אפשר לשלב עם סיור בשדרת רוטשילד, פלורנטין, שוק לוינסקי או המושבה האמריקאית.
קפה טוב, שכונה ציורית, סיפורי אהבה וגלריות לאמנות הם מתכון נפלא ליום כיף בנווה צדק. מתאים כימי כיף וגיבוש לעובדים, למשפחות או קבוצת חברים שרוצים לחגוג אחרת, סיור נשים, גמלאים, מתאים לכל אחד!
תמצית סיפורי המקום מוגשת לכם באהבה אך אין כמו סיור מודרך בו מתעוררות הדמויות לחיים.
מגרש חניה מומלץ – חניון התחנה בתשלום יומי
שירותים במתחם התחנה
תוך כדי שיטוט בסמטאות, מומלץ ללכת ברחובה הראשי של השכונה, רחוב שבזי וליהנות ממגוון הגלריות, החנויות ובתי הקפה. וגם "ללכת לאיבוד" בסמטאות הצדדיות. תוך כדי תוכלו להבחין בגרפיטי.
נתבונן קצת על הבתים והאדריכלות המיוחדת שבהם
חפשו את "האנשים הקטנים"
אני מיכל, מורת דרך מוסמכת חיה ונושמת ללא הפסקה את העיר. ביום יום אני לוקחת איתי אנשים לצעוד עם דופק העיר, לגלות אותה לחוות ולהתרגש. בסיורים אנחנו מטיילים בין פינות מוכרות לפינות חבויות, בין מציאות לבין חלום, בין הנאה לבין ערך, כל פינה והסיפור שלה כל סיור והחן שלו. מורת דרך מוסמכת רק (כבר) למעלה מ – 30 שנים, בוגרת תואר ראשון ושני בלימודי ארץ ישראל, אבל לא מפסיקה ללמוד אותה לרגע: את עברה של העיר מספרים ארכיונים וסיפורים אישיים, אך גם את ההתרחשות העכשווית ומגמות ההתפתחות בה. זו העיר שבה אני חיה, עובדת ומבלה.
כל סיור בעיר הוא חוויה אחרת. יש כאלו שידע עבורם הוא חוויה ויש את אלו שמעדיפים חוויה חושית. יש כאלו שאוהבים סיור בקבוצה גדולה ויש שאוהבים בחבורה קטנה. המומחיות שלי היא להתאים לכם את הסיור המדויק בשבילכם. לאופי הקבוצה, לעונת השנה ואפילו לתקציב. כל אחד מהסיורים יכול להיות מעמיק יותר או חושי יותר. אנחנו נשוחח ונקבע את הסיור הנכון עבורכם. הסיורים מתאימים כגיבוש למקומות עבודה, משפחה או חברים, קבוצות גימלאים, קתדרות לימודיות וחוגי מטיילים, טיולים שבשגרה וטיולים לאירועים מיוחדים: מסיבת רווקות, פרישה ממקום עבודה, ימי הולדת, אזכרות ואירועים נוספים.
@michal.tellaviv.jaffa בית רדוף רוחות בתל אביב ?! 😱 #תלאביב #קודקופון ♬ original sound - מיכל | להתאהב בתל אביב יפו
@michal.tellaviv.jaffa האיש קטן הסיפור ענק! #תלאביב #מיכלששוןביבי #נווהצדק ♬ צליל מקורי - מיכל ששון ביבי
בקצה שכונת נווה צדק ניצב בניין ייחודי בעל כיפת נחושת, שהיה ביתו של מייסד השכונה שמעון רוקח.בין שמעון רוקח לאחיו אלעזר התגלע סכסוך אידיאולוגי שמעולם
נפרדים מלאה מג'רו מינץ וממשיכים לבקר את הבית בקצה שכונת נווה צדק, נושק לאחוזת בית עומד בנין בן למעלה מ 130 שנים, ביתם של חנה
איך טיול נולד? כמו תינוק! תקציר מהפרקים הקודמים: השנה 1998 הטלפון צלצל וליאור היתה על הקו עם רעיון: ׳בעוד יומיים עוזבת מישהי מהמחלקה שלי את
נעים להכיר, אנחנו שתיים: תל אביב יפו, העיר שמהלכת עליי קסם, ואני מיכל, מורת דרך מוסמכת חיה ונושמת ללא הפסקה את העיר.
ביום יום אני לוקחת איתי אנשים לצעוד עם דופק העיר, לגלות אותה לחוות ולהתרגש.
בסיורים אנחנו מטיילים בין פינות מוכרות לפינות חבויות, בין מציאות לבין חלום, בין הנאה לבין ערך, כל פינה והסיפור שלה כל סיור והחן שלו.
אורך סיור מומלץ הוא שעתיים, עד שעתיים וחצי. מתקיימים גם סיורים לימודיים ארוכים יותר.
"כולם היו בני" – אני אוהבת את כולם ולכל אחד יש אופי אחר ובעיקר אני אוהבת להתאים את הסיור הנכון לאופי הקבוצה. יחד עם זאת, הסיור בשכונת עג'מי, השכונה בה אני מתגוררת, אהוב עליי במיוחד – כי בו תוכלו לשמוע ולחוות מהחיים עצמם שבשכונה. יותר ויותר אני מגלה שהסיור "הבתים היפים של תל אביב" כובש את לב המטיילים.
כמובן, אשמח להמליץ לכם על מסעדות טובות בסביבת הסיור.
כמובן שאשמח לייעץ לכם בנושא מסעדות כשרות, כל עוד מדובר בכשרות רבנות עירונית.
מגוון הסיורים שלי הוא רחב ואין ספק שהצלחת הסיור תלויה במרקם הקבוצה וכמובן שאני אמליץ על הסיור שמתאים גם לכם.
בוודאי, אנחנו נברר את יכולות הקבוצה ונתאים מסלולים.
אני אישית איני מדריכה סיורים באנגלית, אך אני עובדת עם צוות מדריכים מצוינים שידריכו אתכם באנגלית. גם בסיור באנגלית אני אשמח לשוחח אתכם ולהתאים לכם מדריך מקצועי.
לצערי לא כל הסיורים נגישים, אך אני אשמח להתאים ולבנות סיור נגיש עבורכם, על פי הצורך
הסיורים מתאימים כחגיגת יום הולדת לאנשים שגדלו בתל אביב וגם לאלו שלא, מתאימים למקומות עבודה כפעילות גיבוש, גימלאים, משפחות , קבוצות נשים ואנשים מתעניינים שרוצים "לגלות" את תל אביב.
בהחלט, הסיור מתאים גם לשומרי שבת ויכול להתקיים ללא מערכת הגברה.
"איזה מזל התחיל לרדת גשם" – עבורי יום סגרירי הוא יום הוא נפלא לסיור בתל אביב. יש לא מעט מסלולים שבהם ניתן להסתתר מדי פעם מהגשם. סיור במגדל שלום, שכולל בתוכו תערוכות מגוונות, מחווה לתל אביב הקטנה, היא הזדמנות נהדרת ליום גשם.
בחירת מלון היא באמת עניין של טעם ותקציב. ראשית, הגדירו לכם באיזה חלק של העיר תרצו לשהות: קרוב לים, קרוב לדיזינגוף, קרוב ליפו. בסופו של דבר תגלו שהכול קרוב. בכל זאת, אני שמחה להמליץ על כמה בתי מלון שהם מיוחדים בעיני.