א ניסן
ובתל אביב , גם אם נותרו בה מיעוט עצי הדר ( או יותר נכון ניטעו כמה , כעצי נוי עירוניים)
אני מסתובבת ומתענגת על פריחת ההדרים והנה 2 אהבות בסיבוב אחד העיר וריח הפריחה…
לא שאני משווה , אבל גם הוא אהב אותה מאוד, את העיר, וריחות פריחת ההדר דגדגו את חוטמו לא פחות אם לא יותר
רק שהוא , נתן אלתרמן ידע להפליא במילים:
נִיסָן / נתן אלתרמן
וַיְהִי לֵיל וַאֲנִי מְהַלֵּךְ לְתֻמִּי
וּמְחַבֵּב אֶת הָעִיר תֵּל-אָבִיב (זֶה מוּמִי)
וּמוֹנֶה, עִם רֵעִי, בִּרְקִיעָהּ הֶעָצוּם
אֶת מִסְפַּר כּוֹכָבֶיהָ שֶׁלֹּא לְפִרְסוּם
וְסוֹקֵר עִמָּדוֹ מוֹדָעוֹת וּשְׁלָטִים
וְעֵצִים דְּלִילֵי-נוֹף נְתוּנִים בִּרְשָׁתִים.
וּבְטַיְּלֵנוּ נִרְתַּעְנוּ פִּתְאֹם וַנְּדֻגְדַּג
בְּמִין בֹּשֶׂם חָרִיף, מִתְגָּרֶה וְדַקְדַּק,
מִתְגָּרֶה, מִתְחַנֵּף, מִתְעַנֵּו, מִתְגַּנֵּב,
וְצוֹבֵט, בַּיָּדַיִם מַמָּשׁ, אֶת הַלֵּב…
וַנִּקְפָּא עַל עָמְדֵנוּ, תּוֹהִים לִבְלִי זוּז ––
וַנִּזְכֹּר כִּי פּוֹרֵחַ, אֵלִי, הַתַּפּוּז!״
