כל כך הרבה פעמים עברתי לידו, השתהיתי, צילמתי, פעם הוא היה בלי ׳ירוק׳ בתוכו ופעם עם,
הוא היה יפהפה בעיניי ואם כי היה ברור לי שלא יד המקרה הציבה אותו כאן בקצה רחוב סגולה שבשכונת נוגה, לא באמת עצרתי לתהות על קנקנו.
׳לא לכל דבר חייבים סיפור׳ אמרתי לעצמי, יודעת שבראשי מסתובבים עוד המון דברים שאני רוצה לספר ממה שקורה בעיר.
אבל אז פגשתי את טל סגל, מורה דרך קולגה, שהנחית עליי את השאלה ואני לא יכולתי להשיב פניו ריקם.
אם למישהו תהיה תשובה זה לדן רייזנר חשבנו ואני מיד שיגרתי לדן הודעה.
דן רייזנר חי ויוצר בשכונת נוגה היפואית ואת הסטודיו שלו אני פוקדת מידי פעם עם קבוצות לשמוע על עבודותיו המרתקות, כמה מהן ניצבות בתל אביב.
אותו יום דן שהה באמריקה אירוע שראוי גם עליו לספר בנפרד, ׳חוזר אלייך׳ הבטיח וקיים.
זה היה בול פגיעה! עץ השורשים ההפוך , יצירה של דן רייזנר עצמו ( ושל הטבע) שהעניק לה את השם
״בית/ שורשים״ / 1998.
וכך כתב דן:
בשנת 1997, הוזמנתי להציג תערוכת יחיד בסדנאות האמנים, מרכז סטודיות עם גלריה ששכן ברחוב אליפלט בתל אביב היכן שממוקם היום בית ספר יסודי.
זו הייתה תערוכת היחיד הראשונה שלי .
במשך השנה שהייתה להכין את התערוכה הקפדתי להגיע לכל תערוכה שהוצגה במקום
ובעיקר להגיע לחלל הריק שבין התערוכות. היה משהו מאוד מעניין בחוויה של החלל המשתנה בהתאם לאלמנטים המונחים בו.
אט אט נרקמה התערוכה, ידעתי שאני מעוניין בעבודות גדולות ומסיביות,
סוג של אלמנטים פיסוליים מסיביים המשתייכים לעולמות הספר, קצוות של ערים ומחוזות, סוג של מגרשי השעשועים בהם גדלתי,
אלו שנוצרו מהזנחה עירונית ודמיונות ילדות. לצורך זה הכנתי רישומים של צורות אבסטרקטיות הנמצאות בדיאלוג עם אובייקטים טבעיים.
לאחר שהבנתי את הצורות, את המסה והחומר יצאתי לחפש אותם בעולם.
אחד מהאלמנטים המרכזיים היה גוש עץ עצום מימדים הבא בדיאלוג עם צורת בטון המונחת לידו, דיאלוג בין שתי מסות שהוצאו מהקשרן ויוצרות הקשר חדש.
יצאתי לחפש את גוש העץ. באחת מהנסיעות שלי מצאתי גזע עץ עצום מוטל על דיונות סמוך לקיסריה/ אור עקיבא.
גוש גדול ומסיבי של עץ אקליפטוס עצום מימדים, גדוע .
בית השורשים והגזע המרכזי יצרו אלמנט שאורכו כ- 5 מטרים וקוטרו של הגזע בין מטר לשני מטר בבית השורשים עצמו.
יצרתי קשר עם המנופאי איתו עבדתי בזמנו, ראובן, מנופאי שעבד רבות עם אמנים,
יחד נסענו והוצאנו את בול העץ הכביר והבאנו אותו סמוך לסטודיו שלי, לכיכר סגולה שבשכונת נגה.
בימים הבאים ישבתי והתבוננתי בגזע העצום, יחד עם מודל שהכנתי עוד קודם על מנת להבין היכן בדיוק יבוצע החתך.
חתך שכזה הינו חתך חד פעמי וישנה חשיבה רבה והתבוננות מדיטיבית על מנת לזהות את המיקום המדויק.
כאשר ידעתי והרגשתי בטוח בכך, הזמנתי את כורת העצים דוד פלשר, במאמץ לא קטן הצליח דוד לחלק את הדבר הגדול הזה לשניים.
עתה היה לי את הגזע מוכן לתערוכה, מאוחר יותר נרכש והוצב בפארק רעננה.
אך נותרה גם השארית. בית השורשים היה מוטל על הצד.
ישבנו והבטנו בו, ראובן המנופאי, חברי איל ראובני ואני.
הנה מונח לפנינו גדם מרשים שינק חיים מוסתר באדמה ועתה גלוי, הפכנו אותו עם שורשיו כלפי מעלה והנה נוסף עץ ייחודי לשורת העצים שבכיכר.
העמדתי את בית השורשים היכן שהיה חסר עץ בשורת עצי הכיכר וכך נוצרה יצירה חדשה – "בית/ שורשים".
האמירה של העץ, ההיפוך שלו, העץ שצומח פנימה החושף את מקורו הפך לאובייקט פיסולי, נקודת ציון בכיכר ובשכונה.
לאחר מספר שנים בהן הפסל עמד בכיכר, החליטה העיריה לשפץ את השכונה כל הרחובות שופצו ורוצפו בשטיח אפור של אבנים משתלבות.
הכיכר שונתה לפיאצה כך שמכוניות לא יכלו לסוב סביבה יותר, נוספה עליה גינת משחקים והפסל הועבר למקום זמני בקצה השכונה.
השכן איתן פימנטל, נאבק בהצלחה על מנת לשמר את היצירה במרכז השכונה ובית השורשים הוחזר לעמוד על מדרחוב סגולה.
והירוק שמבצבץ מבית השורשים, שאלתי את דן שהוסיף לספר:
סוף, השכן היקר, מטפל ומטפח את ׳ בית השורשים׳ שותל צמחים בינות שורשי העץ החשופים ומוסיף נדבך חשוב של חיים לעץ.
אני כל כך אוהבת את הפינות המיוחדות בעיר ואיזה מזל שלא ויתרתי על הסיפור.
נוגה, שכונה של אנשים שאכפת להם, תקפצו לטיול או קפה משובח, אבל אל תשכחו 'להתחבר לשורשים".
תודה לדן רייזנר על השיתוף בסיפור ובתמונות.
