פאזל תל אביב - חתיכה תל אביבית

גם אני רוצה לרכוש את
"חתיכה תל אביבית"
הפאזל שמחבר את תל אביב
חתיכה אחר חתיכה

"חתיכה תל אביבית" הוא הרבה יותר מפאזל של 1000 חלקים. זהו פסיפס אהבה למקומות ולסיפורים בעיר תל אביב בין חוף הים לשדרות הרחבות והפינות החבויות.

תל אביב, "העיר העברית הראשונה", העיר שמימשה יותר מכל את הרוח הציונית של חיי תרבות וחופש האדם של התחדשות מתמדת, תוססת ומגוונת. שהפכה מושא לכתיבתם של סופרים ומשוררים, עיר של יצרים ויצירה וכמו שהגדיר אותה נתן אלתרמן "ישנן יפות ממנה אך אין יפה כמוה." עיר שיש בה אסתטיקה חמקמקה, יומיומית ובלתי צפויה– כזו שנגלית כשמרכיבים אותה
חתיכה אחר חתיכה. "חתיכה תל אביבית" נולד מהרצון להזמין אותך להתבונן, לגלות, ולהתאהב.

אם הרכבת הפאזל עוררה בך סקרנות – אני מזמינה אותך להצטרף אליי לטיול תל אביבי אמיתי: סיור רגלי, מלא סיפורים, טעמים, נקודות מבט, ויופי קטן-גדול שחבוי בכל פינה. וגם לסרוק אותי – כי שם תוכלו לגלות את הסיפור מאחורי כל פינה. מחכה לך – בין החלקים ובין הרחובות.

באהבה,
מיכל ששון ביבי
מוציאה לאור את הסודות של תל אביב–יפו


נעים להכיר
, אנחנו שתיים: תל אביב יפו, העיר שמהלכת עליי קסם, ואני מיכל, מורת דרך מוסמכת חיה ונושמת ללא הפסקה את העיר.
ביום יום אני לוקחת איתי אנשים לצעוד עם דופק העיר, לגלות אותה לחוות ולהתרגש.
באהבתי לעיר עיצבתי לנו חוויה תל אביבית שתכנס לתוך הבית. מזמינה אתכם לגלות תל אביב שאני אוהבת בפאזל מרהיב הכולל איור צבעוני ועכשווי של מוקדי התרבות, הרחובות התוססים וחופי הים של העיר. 
חוויה של אלף חתיכות עירוניות  מאתגרת ומהנה.

אחרי שתרכיבו את הפאזל אתם מוזמנים 'לצאת מהקופסה', לטייל בעיר ולגלות את המקומות מחדש.

 
פאזל תל אביב חתיכה תל אביבית כל הזכויות שמורות למיכל ששון ביבי
שובר מתנה לסיורים בתל אביב

מתנה נהדרת לאוהבי תל אביב ולכאלו שעוד צריכים להתאהב, לחובבי פאזלים וחובבי אמנות מודרנית ואיורים ייחודיים. מושלם להרכבה אישית או כחוויה משפחתית מהנה. מתנה בארץ ולחו"ל.

מזמינה אתכם להתאהב איתי
בתל אביב יפו

תל אביב אחת. 1000 חתיכות. אינסוף אהבה.

רוצים לדעת מה מסתתר מאחורי כל פינה?
הצטרפו אלינו למסע וגלו את הסיפור המלא שמרכיב את הפאזל של תל אביב

חוף הים של תל אביב


הים הוא המראה של העיר.
היא מביטה בו —
החיפזון -הופך לגל מתנפץ,
הרעש -לרחש הגלים,
העומס -מתמסמס בקו האופק,
והמחשבות- נשטפות למעמקים.

כשהעיר מתעוררת,
היא מסדרת את שערה,
ממצמצת אל השמש —
ומחכה…

אפשר פשוט לשבת על ספסל מול הים,
ולתת לו לספר את הסיפור של העיר.

שוק הכרמל

מגדל שלום מאיר

כשתל אביב התחילה לקפוץ לגובה
כשהוא נבנה, ראו אותו מכל פינה.
הוא היה הראשון, גבוה,
יחיד ומיוחד בנוף הבתים של תל אביב הקטנה.

הגימנסיה נהרסה,
ובכל פעם כשאני פוגשת קבוצת מטיילים —
הם דורשים להבין את הסיבה.

מי שייכנס פנימה
יוכל לגלות —לא הכול נעלם.
העבר עוד חי בין הקירות.

והמגדלים שמסביב גבוהים כל כך

מביטים אל מגדל שלום ומרימים את האף

הקיוסק הראשון – משקה מרענן בטעם של געגוע

המבנה היה קטן, אבל סביבו סערה גדולה:
שמא ישחית את המידות? יעודד בזבזנות?

ובכל זאת — הוא קם.
במרכזו ברז אחד נוצץ,
ונוזל צבעוני בטעם תות, לימון… או אפרסק,
שנשפך לכוס זכוכית שקופה
ובן רגע הפך למשאת נפשם של כולם.

כך התחיל מנהג עירוני
שזורם בעורקי תל אביב עד היום.

עברו שנים, הגזוז התחלף בקפה הפוך.
והקיוסק? -עדיין כאן-בכל פינה.
ובכל כוס —יש סיפור.

בית העצמאות – הבית שבו נולדה מדינה
יום שישי, ה׳ באייר תש״ח.
ארבע אחר הצהריים.
באולם הקטן שבמרכז השדרה,
אפשר היה לדמיין —
אומה שלמה שהתכנסה.

"היא מדינת ישראל"
נישאו המילים,
וכתבו רגע גדול בדברי הימים.

עם שלם הזיל דמעה.
מחיאות כפיים.
שירת "התקווה".
ומדינת ישראל —
הייתה לעובדה.

מלון בן נחום

בית העיר

ככה נראתה עירייה פעם –
בשיא הרצינות, ועם הרבה סטייל:
טקסים בחצר, דיונים מאחורי דלתות עץ,
ותור למיסים שהתפתל עד הכניסה.

בבית שעומד בקצה רחוב ביאליק
התקבלו החלטות שעיצבו את העיר:

זה היה חדר העריכה של תל אביב הקטנה.

רוצים להרגיש איך זה היה?
כנסו אל בניין העירייה הישן —
היום הוא מוזיאון.
פתחו דלת, הסתובבו בין החדרים,
ותגלו את הסיפורים הקטנים
שמהם נבנתה תל אביב.

סינמטק תל אביב

בסינמטק- כשהאורות כבים — הסיפור מתחיל.
בסינמטק, כמו בעיר,
יש מקום לכולם.

שניהם מזמינים אותנו לעצור לרגע,
ולהביט על הדברים
במבט מחודש.

כי לפעמים, דווקא בחושך —
מתבהרת התמונה.

כשהאורות נדלקים והדלת נפתחת —
קשה לדעת אם יוצאים מהסרט,
או פשוט נכנסים לסצנה הבאה.

כיכר התרבות – הבימה
בלב תל אביב, בין שדרות,
התייצבו להם מבני התרבות:
התיאטרון, הפילהרמונית, המוזיאון,
וכיכר אחת ביניהם — חלק מהתמונה,
אבל תמיד משאירה מקום לסצנה הבאה.

כאן צועדים, יושבים, שותים קפה,
ומחכים לרגע שבו האור כבה —
כי ההופעה מתחילה.

ולפעמים, גם בלי הצגה —
יש כאן דרמה לא קטנה.
כי תרבות בתל אביב לא נגמרת עם המסך.
לפעמים, היא בכלל מתחילה אחריו.

הבימה

רחבת כיכר התרבות

שעת בין ערביים… במרכז הכיכר רחבה שקועה מטופחת בפרחי נוי וצמחי בר, מחווה לחווה החקלאית- לימודית של תל אביב שהיתה כאן פעם. 

 ילדים עם הוריהם מתרוצצים על שוליה ובתוכה. נערים על אופניים בודקים 'זוויות ושיפועים', אנשים לבושים בקפידה חוצים אותה בדרכם להצגת תיאטרון. בשדרה ממול שותים צעירים בירה ליד שולחנות מאולתרים.

אני מתבוננת בהמולה, ומרגישה איך השלווה עוטפת אותי.

כיכר דיזנגוף

בית העירייה – כיכר רבין

פסל תומרקין בכיכר רבין

מוזיאון לאומנות תל אביב

כאן עוצרים לרגע.
מאטים את הקצב,
ונותנים לעיניים להוביל,
וללב — להתרגש.

בחוץ העיר רצה.
בפנים — הרגע נשאר! 

תל אביב מחכה שתגלו אותה מחדש חתיכה אחר חתיכה

הפאזל מעוצב בתל אביב

מיוצר על ידי Omer Sasson

עיצוב גרפי: תמר צור

כל הזכויות שמורות למיכל ששון ביבי להתאהב בתל אביב יפו