את רגע הירידה מהאוניה לנמל יפו מתאר הסופר ש"י עגנון במילים:
"מגיע יהודי לארץ ישראל קופץ ומנשק עפרה מתוך בכיה של שמחה ומתוך שמחה של בכיה."
כמנהגי לתור את העיר ללא הפסקה, ירדתי באחד מהערבים לנמל יפו להתענג על השקיעה.
ישבתי עם כוס שתיה קרה בשקט, מתבוננת במתרחש:
רצים, יושבים, עומדים, מדברים, שותים.
ואז הבחנתי במשפחה שעומדת על אחד המייצבים שאני יותר אוהבת.
שלא באשמתם הם לא הבחינו בו כלל
ואני מצאתי את עצמי מתלבטת אם להידחף ללא הזמנה ולתת להם סיפור על הדרך
או פשוט להניח להם לנפשם.
בסוף בחרתי באופציה השנייה
אבל עד שתגיעו לסיור בנמל הנה נקודה פחות מוכרת בו שאני מאוד אוהבת…
