תעצמו עיניים. תגידו עיר. ותראו אספלט ובטון.
תגידו יער ותראו רק עצים.
אבל בתל אביב–יפו?
דווקא מרוב עצים… לא רואים את היער.
אם רק נפתח עיניים ונצא לטיול בעיר הגדולה, נגלה שיש בה הרבה יותר ירוק מכפי שחשבנו.
יש פה כמעט עץ על כל שלושה תושבים,
ומי שיעז 'ללכת לאיבוד' ברחובות הקטנים יגלה עיר שמסתירה ירוק בכל פינה.
כבר במאה ה19 החלו להגות את רעיון עיר הגנים כמקום בריא לחיות בו, זה אמנם לא התחיל בארץ אך הגיע לכאן במהרה.
תל אביב שראשיתה שכונה קטנה ׳אחוזת בית׳, קמה עם אותו רעיון של שכונת גנים.
בשנות העשרים הוזמן לתל אביב אדריכל וביולוג סקוטי בשם פטריק גדס. גדס חיבר את העיר הקטנה אל הים, שכן בראשיתה נבנתה ׳עם הגב לים׳. השדרות והרחבות יצרו את הקשר הזה. ואם תעצרו לרגע באחת מהשדרות הללו תוכלו להרגיש זאת. גדס תכנן גינות פנימיות, כיכרות פתוחות ואפילו שמורת טבע בתוכה. לימים התווספו לכל אלו גם ריאות ירוקות גדולות שלא נופלות בגודלן מהסנטרל פארק של ניו יורק.
ולא, אני לא ירוקה מקנאה ממה שיש לתפוח הירוק להציע, גם לא בירוקים שמשמשים שם לתשלום ואני בהחלט לא חושבת שהדשא של השכן ירוק יותר
אני בוחרת כל בוקר מחדש לצאת ולגלות אתכם ירוק בעיר.
Hebrew 
