יום הנישואין הגיע, ואני לא הצלחתי לחשוב על שום רעיון מרגש חדש.
אבל אודי הפתיע: מעטפה קטנה חיכתה לי ליד כוס הקפה של הבוקר.
“דייט יום נישואין
⏰ שעה – אחרי השקיעה
✨ קוד לבוש – חתיכי במיוחד
🧩 משתתפים – אנחנו ועוד 1000 חתיכות”
בערב הייתי מוכנה בזמן, ואודי אפילו חזר מהעבודה מוקדם מהרגיל.
"לאן יוצאים?" שאלתי בסקרנות.
"נשארים בבית," הוא הכריז – והביט בחיוך בהבעת האכזבה שעל פני.
"אל תדאגי, זה הולך להיות הדייט הכי טוב בעיר."
הוא כיבה את כל האורות, והשאיר רק את המנורה שמעל שולחן האוכל.
עליו חיכתה קופסה יפיפייה: “חתיכה תל אביבית” – הפאזל שמחבר את תל אביב, חתיכה אחר חתיכה.
חייכתי, אבל ניסיתי להתנגד: “מה לי ולפאזלים?”
תוך רגע גיליתי שיש לנו הרבה יותר במשותף ממה שחשבתי.
"נחליף תפקידים?" הוא הציע. "את על הים, אני לוקח את הבניינים."
זה היה כל כך אנחנו: הוא – חולה ים, שגולש פעמיים בשבוע. אני – אדריכלית מאוהבת בבניינים של תל אביב.
וככה מצאנו את עצמנו בצוות: אודי מסדר חלונות אקלקטיים ואני גולשת בין גלים של קרטון.
כל חתיכה שנכנסה למקום לוותה בצחוק, בחיוך, ובתחושה שאנחנו לא רק מרכיבים פאזל – אנחנו מרכיבים את ה"ביחד" שלנו.
חתיכה אחר חתיכה, נבנתה העיר.
חתיכה אחר חתיכה, נבנתה האהבה.
לפנות בוקר השלמנו את הפאזל 1000 חתיכות הפכו לתמונה שלמה.
באמת הכי כיף בבית- ורומנטי ! חיבקתי אותו רגע לפני שנרדמנו
יש לי רעיון למי נקנה את הפאזל מתנה!
🧩 חתיכה תל אביבית – הפאזל שמחבר אהבה, חתיכה אחר חתיכה.
Hebrew 
