קבענו עם הילדים לערב משפחתי בבית.
זה היה ערב קיץ חם, כשבחוץ אי אפשר היה לנשום.
סגרנו חלונות והדלקנו מזגן.
כשכולם החלו להראות סימנים של שובע והניידים תפסו מקום בשולחן,
שלפתי את 'חתיכה תל אביבית' והכרזתי : מישהו ממהר? כי אף אחד לא הולך עד שאנחנו מחברים את תל אביב!
נו באמת אמא, הם מחו, אבל מיד הצטרפו לקצב הידיים שלי שהחלו לפרוס את 1000 החתיכות על השולחן.
תוך רגע הבית התעורר.
התחלנו להרכיב את הפאזל חתיכה אחר חתיכה.
"אני על הים!", "מצאתי את כיכר דיזנגוף!", וקריאת ניצחון של אחד הילדים: סיימתי את בניין העירייה!
דורי לא הפסיקה להתפעל מהקופסה – היא בול לסלון התל אביבי שלי
ועודד בחן את הרעיון לשלוח אותו כמתנה ללקוחות בחו"ל.
זו היתה אווירה שלא הרגשנו מזמן.
וכשכבר כמעט הכול עמד במקום, חייכתי והכרזתי:
קדימה, נראה מי ישים את החתיכה האחרונה!
כשהתמונה כמעט הושלמה – גילינו את הברקוד.
סרקנו, ופתאום קיבלנו עוד מתנה: סיפורים קטנים על המקומות והאנשים שבתל אביב.
אבל המפתיע מכולם היה ה'תגלית' שמאחורי בית העצמאות.
העיר שעל השולחן הפכה לעיר חיה שמחכה שנצא לגלות אותה יחד.
שנקבע סיור משפחתי שאלתי?
חתיכה תל אביבית – לא סתם פאזל, אלא ערב משפחתי שהופך לסיפור.
Hebrew 