בתי הבאר של יפו – טיפות של היסטוריה בלב העיר

בין רחובותיה של יפו הראשיים והצדדיים סמטאות האבן של יפו, ניצבים בלי שמבחינים בהם  שרידים שקטים לזיכרון יפואי מהמאה ה19 וראשית המאה ה-20. – בתי הבאר. אלו אינם סתם מבנים עתיקים, אלא עדות מוחשית לעיר שפעם מי התהום שלה הירוו את צמאונה.

מהי בכלל באר יפואית?

במאצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, מערכת אספקת המים של יפו נשענה על בארות חפורות שהוזנו ממי תהום. מסביב לבאר, לרוב מוקפת פרדסים, נבנה בית באר – מבנה קטן שברוב המקרים כלל מנגנון שאיבה (כמו גלגל אנטיליה), אגן אגירה, ואף מגורים לפועלים. בימי הקיץ החמים נהגו האפנדים להתגורר בית המגורים שנבנה מעל באר המים. אלו היו פינות של גן עדן.

המים לא שימשו רק לשתייה, אלא גם להשקיית הפרדסים שהפכו את יפו לסמל של שפע. פרי ההדר היפואי – ובמיוחד התפוזים – לא נשאר רק כאן, אלא גם הפליג באוניות לנמלים רחוקים.

הקשר בין מים, קרקע ותרבות

בתי הבאר היוו נקודות חיבור בין טבע לתרבות – מקומות שבהם מים, עבודה חקלאית, אורח חיים והיסטוריה נפגשו. כל בית באר היה חלק ממארג חברתי-כלכלי של יפו וסביבתה, וסביב נארגה רקמת חיים שלמה.

רבים מבתי הבאר נהרסו, נשכחו או נקברו תחת שכונות חדשות, אך כמה מהם עוד עומדים – לפעמים כהריסות רומנטיות, ולפעמים כבתים משוחזרים שזכו לחיים חדשים.

✔️ בית הבאר ברחוב רבי פנחס בשוק הפשפשים

✔️ בית הבאר ברחוב ציהתל"י

✔️ בית הבאר ברחוב סלמה 6 שלתוכו נבנתה שכונת מגורים חדשה ויחד עם זאת התמלא בחיים מחדש עם בית קפה ופעילויות תרבות

✔️ בית הבאר ברחוב עזה 55 – בית בראכת

✔️ הבית האדום ברחוב ישראל מסלנט

האם ניתן להחיות את בתי הבאר?

היום, בעידן שבו עיר כמו יפו מנסה לשמר את זהותה לצד ההתחדשות העירונית, יש מי שרואים בבתי הבאר פוטנציאל תרבותי: מוזיאונים קהילתיים קטנים, גלריות, בתי קפה, מרכזי תרבות.

כי בסופו של דבר, בית באר הוא לא רק זיכרון – אלא סיפור על עיר שצמחה מתוך האדמה וידעה לרוות ממנה, תרתי משמע.