מסע בין ערים, רעיונות וחלומות. איך פריז השפיעה על יפו, ודרכה – על תל אביב, ועליי
צימאון
צימאון... בדיוק כך הרגשתי. תחושת חיפוש אחר משהו אחר, חדש. נזכרתי בשירו של שלמה ארצי מתוך האלבום 'צימאון' – "דבר איתי על המצב":
"עולם פוליטי, אם טעינו אין כבר כח / נסה דברים קטנים, כמו למשל לנסוע…"
אז נסעתי. או יותר נכון – ארזנו, נפרדנו מבן גוריון, ועלינו על מטוס לפריז.
יעד שנבחר – לא במקרה.
אז למה פריז?
זה כבר מזמן לא סוד שאת סיפורן של יפו ותל אביב אני נושמת יום יום.
יצאתי למצוא את נקודות ההשקה ביניהן ובין עיר האורות -והתאהבתי.
ואת מה שהספקתי לגלות אביא כאן… מקווה שיש למה לצפות.
יפו: השער הצרפתי לארץ הקודש
מעטים זוכרים שנפוליאון בונפרטה, במסעו למזרח, הטיל עוגן ביפו.
כיבושו הקצר של העיר אמנם הביא איתו הרס והרג המונים אך גם רוח מהפכנית.
כמו באגדה- 'בנשיקה צרפתית' העיר את היפיפייה הנרדמת – המזרח התיכון – מתרדמת (קומה) ארוכת שנים.
זו היתה התעוררות שאת תוצאותיה אנחנו מרגישים עד היום.
עם הגעתו של נפוליאון ליפו – נשבה הרוח הצרפתית בנמל העתיק.
Liberté, Égalité, Fraternité – חירות, שוויון, אחווה – לא נותרו רק מילים על דגלה של צרפת, ביפו הן הפכו לרעיון, ואז לחלום.
מאותו רגע הפכה יפו למוקד משיכה עבור סוחרים, הרפתקנים, דיפלומטים ואנשי רוח וחלום. וכשהחלו היהודים להגיע אליה, נבט הרעיון של שכונת גנים ובה מיטב השכלולים ממנו צמחה העיר העברית הראשונה – תל אביב.
תל אביב: עיר שנולדה מאידיאה
תל אביב נוסדה על חולות הזהב אך נשענה על אבני שפה אירופאיות.
כבר בתוכניותיה הראשונות ניכרות ההשפעה הפריזאית: שדרות רחבות(בולבאר), כיכרות, גנים ומרחבים פתוחים שמזמינים הליכה רגלית, שיח ומפגש אנושי, מקום של יצירה ותרבות. כל זה לצד משהו ייחודי – עיר עברית, שפה עברית, חינוך עברי.
לא העתקה. השראה
אי אפשר לטעות – תל אביב אינה העתקה של פריז, אך ללא ספק פריז היוותה עבורה השראה משל לספר אהוב שקראת לא כדי להעתיק אלא כדי לכתוב את הספר הבא.
פריז, הגענו!
כשירדנו מהמטוס, הרגשתי משהו מוכר וגם זר.
לא כי טיילתי בה כבר, אלא כי תל אביב לימדה אותי מי זו פריז ואפשרה לי להתבונן בה מעבר למה שכתוב בסעיף "מומלץ לתיירים". מסתבר שלא הייתי הראשונה שעיר האורות או אולי דווקא העיר באפור היתה עבורה השראה.
ומה הלאה?
בהמשך אספר על המקומות, האירועים והאנשים שבהם תל אביב ופריז נפגשות. אתם מוזמנים לקחת כוס קפה ולהצטרף אליי לתחושה שאמנם יצאנו כי "אין כבר כח" אבל התחברנו בדיוק למה שיש– לעצמנו, למקומות שמהם באנו ואל אלה שעוד נגלה.
Hebrew 