סיפורים מרחוב אלנבי
רחוב אלנבי היה הרחוב הראשון שנסלל בממדים ראויים לעיר מודרנית וככזה התפתח בצעדי ענק. הוא היה רחוב של בתי קפה ואופנה אקסקלוסיבית וציר תחבורה ראשי. בשל העומס נבנו לאורכו בשנות ה -30 ארבעה כיכרות/ מעגלי תנועה: כיכר המושבות, כיכר מגן דוד, כיכר ב' בנובמבר (נקראה כיכר אך לא היתה מעגל תנועה) וכיכר הרברט סמואל. בשנות ה- 50 החליטו פרנסי העיר להציל את האזרחים מסכנת האוטומובילים וחפרו מעברים תת קרקעיים על מנת להקל על הולכי הרגל, ואם כי המעברים צוידו מאוחר יותר במיטב החדשנות הטכנולוגית – מדרגות נעות – כשעברת שם היתה תחושה של – 'עולם תחתון'. אחרי שנפרצו המעברים של כיכר המושבות וכיכר מגן דוד לא נותר תקציב ואת כיכר ב' בנובמבר שכונתה גם כיכר מוגרבי נאלצו לחצות למעלה ובזהירות… למרות הסכנה בחציית הכביש הסואן הציבור היה דווקא מרוצה: זה היה המקום אליו הגיעו צעירים וצעירות לבלות בבתי הקולנוע שברחוב, לבושים במיטב מחלצותיהם על מנת לראות ולהראות. ובזה לא היה כדאי לבזבז אף רגע. הכיכרות היו המקום להתקהלויות, הפגנות וחגיגות- מקום בו מבטים היו מצטלבים לרגע אחד והופכים לסיפור אהבה…
רחוב אלנבי שהיה רחוב של ג'נטלמנים וקצינים אנגלים איבד עם השנים מחינו. האופנה המהודרת שהוצגה בחלונות הראווה המוארים נדדה לרחוב דיזינגוף ואת מקומה תפסה ההלבשה התחתונה… הבתים המהודרים עמדו במשך שנים מפויחים ומתקלפים ולרחוב אלנבי היו מגיעים רק אם צריך. אך כיאה לגנרל, אלנבי מראה סימני מתיחה: בשנות ה 2000 'העולם התחתון' של אלנבי חוסל, לכיכרות כמעט ואין זכר והרחוב מחכה לשעתו היפה עם רכבת קלה… הבתים עוברים אט אט מתיחת פנים והאופנה ? אט אט משתנה…!
שיטוט לאורך רחוב אלנבי 2.8 קילומטר היא חוויה מרתקת בין פעם לעכשיו.
