על פתח ביתה של עדן Eden Hevroni חלפתי פעמים רבות 'בדרך הבייגלה' הקבועה שלי ולא סתם הוא עורר בי סקרנות: את קיר הבנין הצמוד למאפיה מעטרים עלי צבר חיים לצד עלים עשויים קרמיקה. שיח הצבר ואנחנו הוא סיפור מרתק. אבל למה הוא מרמז כאן תהיתי, ספק מזמין ספק מסמן גבול!
בוקר אחד החלטתי להיכנס. צעדתי אל תוך החצר הכמעט מסתורית שברחוב יפת, ופגשתי את עדן שהוליכה אותי לסטודיו שלה. שקענו בשיחה על יפו, על חיבור לשורשים (רמז, שם משפחתה של עדן, חברוני) על סיפור הבית המרתק ועל הטכניקות וההשראה של עדן ליצירה. כשעדן הפליגה בגעגוע לסיפור הבייגלה של ילדותה ביפו כבר הבנתי הכל, אבל, היא הוסיפה : ׳בייגלה -כי זה הכי ישראלי!׳.
הרמתי בזהירות את בייגלה הפורצלן הקטן ששכב על השולחן , זו היתה אהבה ממבט ראשון. הבעיה היחידה שלי היתה באיזה צבע לבחור?! בסוף החלטתי: לבן. ענדתי אותו על צווארי, ולא יכולתי להיפרד.
לעדן ולסטודיו שלה חזרתי לא פעם עם קבוצות בסיורים כי סיור עירוני הוא לא רק סיפור של פעם הוא גם סיפור של עכשיו וליצירה הישראלית אני נותנת מקום של כבוד.
תהליך יצירת הבייגלה – פורצלן הוא מרתק וכמו בייגלה למרות הדמיון הם לא כולם בדיוק אותו דבר.
סיורים כידוע כרגע אין אבל לפחות יש לי איתי בייגלה? ואם אתם מחפשים רעיון מקורי להתפנק או לפנק מישהי 'ישראלית' חובבת בייגלה ועיצוב ישראלי מיוחד, דברו עם עדן היא תשמח שתטעמו?
