תל אביב – פריז

מהתחלה לסוף…
​
​ צימאון… ממש ככה הרגשתי. ואז נזכרתי בשירו של שלמה ארצי מהאלבום הנושא את אותו שם צימאון–
​
​ "דבר איתי על המצב":
​
​"…עולם פוליטי אם טעינו אין כבר כח / נסה דברים קטנים כמו למשל לנסוע" 
​
​ארזנו (לבד) נפרדנו מבן גוריון ויצאנו לכבוש את היעד – פריז. יעד שנבחר בהחלט לא במקרה.

 

​זה היה בשחר ה 7 במרץ. באותו יום ממש  בשנת 1979 יצא נפוליאון  בונפרטה לכבוש את יפו, טבח
​
​בתושביה והותיר עיר הרוסה. ובכל זאת השאיר למזרח התיכון בכלל וליפו בפרט שתי מתנות חשובות:

כיבוש נפוליאון עורר את 'היפיפייה הנרדמת' מתרדמת קשה וארוכה ולפתע עיניי כל , עד היום נישאו אליה. וביפו
​
נותרו אחריו ​רוחות המהפכה הצרפתית:  Liberté, Égalité, Fraternité- חירות, שוויון, אחווה.
​
​מכאן הפכה יפו  מוקד משיכה להוזים וחוזים ומרכז כלכלי תרבותי, עד שקמה  'ביתה הצעירה' תל אביב,
​
​ניתקה ממנה את חבל הטבור ואימצה  את אותם רעיונות ואחרים במקביל לכך שהדגישה את היותה העיר העברית הראשונה.
​
​פריז היתה השראה לתכנונה של תל אביב כמו גם לפיתוחה של יפו, אבל לא רק … ועל כך אכתוב בהמשך…
​
​ מקווה שיש למה לצפות…