׳בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם׳
סלוף, לחוח, חלה, פיתה, קעקע, סמסה, ליפיושקה, לאפה
הם רק חלק מאותו 'עונש'… שברגע אחד הפך את עולמו של האדם מעונג לזיעה ומפירות לפחמימות.
למרות המלאכה המורכבת
לא ויתר עליו האדם מעולם והוא היה לחלק מבלתי נפרד מחיינו גם בטקסים ופולחנים. //
קחו רגע לחשוב על זה…
סיור בשוק התקווה הוא 'העונש' בהתגלמותו:
סיור פחמימתי למדי
בו אנו ממשים את המשפט:
״כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול:
חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל,
ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני"
שוק התקווה הוא מפגש של פחמימות כל עדה והלחם שלה.
וכיוון שלא על הלחם לבדו יחיה האדם
בין מאפה למאפה אנחנו גם שותים, מפצחים ומקנחים במשהו מתוק.
אמרו רבותינו:
אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיֵּהָנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה
לכן אנו מקנחים ומברכים בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין…
