כשגעגוע הופך למתנה
'מה נקנה להם מתנה?' שאלה רוני זוגתי כמה ימים לפני שהמראנו ללימסול לפגוש את החברים הכי הכי שלנו.
'פתיתים? במבה? ספר לילדים?' כל רעיון שהעליתי רוני פסלה מיד.
'אני רוצה משהו מרגש, מיוחד, עם ריח של בית ושיתאים בול לטעם המשובח של אפרת', הכריזה!
'אתה יודע,' היא הוסיפה, 'הם כבר 3 שנים שם אבל ישראלים בנשמה. אני חייבת להביא להם קצת את תל אביב ארוזה בקופסה.'
'את מדמיינת!' עניתי לה, 'אין חיה כזו! אני כבר קופץ לארוז לך את הבימה בקרטון', המשכתי בעוקצנות האופיינית לי.
אבל רוני נחושה בדעתה ניגשה אל ידידה הסמוי במחשב לחשה לו את מילות הקסם והוא הביא מיד את התשובה:
'מצאתי!' שאגה וחיוך של תענוג נמרח על פניה:
'חתיכה תל אביבית' !
'מה???' שאלתי אותה
והיא הראתה לי: פאזל 1000 חלקים של תל אביב
'גם הבימה שם' החזירה לי רוני במבט מנצח.
בערב שישי, בלימסול ישבנו כולנו סביב השולחן – הרכבנו, צחקנו, והרגשנו כאילו אנחנו שוב כמו פעם מטיילים בשדרות רוטשילד ויושבים יחד לשתות בקפה האהוב על כולנו.
כשנפרדנו, בין החיבוקים ארנון זרק:
'אני מקווה שעד הביקור הבא כבר יהיה עוד פאזל להתאהב איתו מחדש בתל אביב'
Hebrew 
