הפינה הורודה, כך קראתי לה כשעוד ישבה ברחוב הצורפים ביפו העתיקה. משהו בצבעוניות של הכניסה עם דלת ברזל ורודה ושניי מיכליי חמוצים שהפכו עציצים מגנט אותי לבפנים. גם בתוך החנות הקטנה היתה צבעוניות משובבת עין והיא קיבלה אותי בחיוך ענק: שרון שלו.
לפני כמה שנים נדדה שרון עם הפינה שלה אל תוך שוק הפשפשים וממשיכה להיות 'הפינה המשמחת שלי' אליה אני נכנסת בכל הזדמנות: לבד, לשטוף את העיניים ועם המטיילים שלי לחוות 'אמנות בגרוש':
שרון שלו, מעצבת תכשיטים מגוונים משולבי אבנים בצבעוניות מרתקת, אבל גולת הכותרת הם תכשיטי המטבע שלה. שרון אוספת וקונה מטבעות של פעם ויוצרת מהם טבעות, צמידים ושרשראות. אל מול קערת המטבעות שבחנות אני תוהה אם ילדים עדיין משחקים 'עץ או פלי' משחק שמקור שמו מהמיל, מטבע מימיי המנדט שבצד אחד הוטבע ענף עץ זית ומהצד השני הכיתוב פלשתינה א"י.
לשרון תמיד יש זמן וסבלנות לכל שאלה למרות שידיה מלאות עשיה. שווה מיל או שווה פרוטה מקבל אצל שרון משמעות לגמריי אחרת. גם לא שווה גרוש מתהפך והופך להיות שווה ממש. גרוש אגב הוא שם מטבע שמקורו באימפריה העות'מנית: 'קורוש' שהמשיך לשמש גם אחריי נפילתה וליווה אותנו עוד שנים לא מעטות.
אז נכון בדרך כלל אני לא מסתכלת דרך החור שבגרוש אבל הנה לכם יוצא דופן, בחנות של שרון אני בהחלט כן.
שרון שלו, פנחס בן יאיר 12 שוק הפשפשים יפו
