בשיטוט האין סופי שלי בעיר צדה את עיני ברחוב צדדי ביפו דלת זכוכית וכיתוב ירוק עליה: "now open". הדלת דווקא היתה נעולה אבל צנצנות המלפפונים שהשתקפו ממנה סקרנו אותי ואני נשארתי עומדת מנסה את מזלי בנקישות קלות. זה היה משתלם ומפתיע כשבחור צעיר עם רעמת תלתלים פתח את הדלת בפניי. ג'יקוב, הציג את עצמו תוך שהוא לוחץ את ידי ואני הפלגתי עם כל השאלות שלי. הוא עלה לארץ לפניי 3 שנים ממרילנד שבארצות הברית. למה? " כי נהדר כאן! ואין כמו יפו. מצאתי את עצמי מדבר הרבה בטלפון עם החברים שלי וחשבתי שיותר יעיל להחמיץ מלפפונים". ג'יקוב הוא בחור מאיר פנים את החמיצות הוא משאיר למלפפונים בלבד. הוא שולף מהמקרר קערת פלסטיק ירוקה ששוחים בה כמה עשרות מלפפונים מאושרים. הקערה מתלבשת בדיוק מוקפד בארגז האופניים שבחדרון וג'יקוב מגיש לי טעימה. לא ידעתי שמלפפון יכול להיות כל כך טעים. אני מתיישבת על הספסל שהוא חבית חתוכה מרופד בבד ירוק, כי למרות שהמקום קטנטן הנגיעות הקטנות בעיצוב החלל מרתקות אותי כמו גם איש המלפפונים. ואין לי כוונה למהר ולצאת מכאן. ג'יקוב מגיש לי מלפפון נוסף ואני מופתעת "שאורמה" אני ספק אומרת ספק שואלת והוא מאשר בהינהון. אני מצטיידת בכמה צנצנות מלפפונים בטעמים שונים ומגלגלת בראש את מי אני הולכת להזמין הערב לכוס עראק עם מלפפון חמוץ.
the pickle jarhttps://www.facebook.com/The-Pickle-Jar-112331993443991/
