ממגדל בבל ועד ארוחת שבת בתל אביב
כשהמבול פסק והאדמה יבשה החלו בני האדם לבנות בנין שגובהו עד השמיים. אבל בעיני האלוהים הדבר לא נשא חן, כי כל אחד ראוי שידע את מקומו: האדם על האדמה, האל בשמיים. זהו סיפור מגדל בבל.
בסיומו של האירוע פיזר האלוהים את האנושות על פני הגלובוס ובלל את שפתם. אכדית היתה שפת הבבלים ופירוש השם בבל בשפתם: באב-אילי : שער האל.
כעבור דורות צר על יהודה המלך הבבלי נבוכדנצר. בני ישראל הוצאו לגלות ובית המקדש הראשון חרב. צום י׳ בטבת הינו לזכר ראשית המצור. שם החודש טבת שמקורו כשאר חודשי השנה בשפה האכדית, טביתו משמעו- ׳שוקעים בו׳ כלומר בוץ.
לאחר הגלות התאפשרה שיבת ציון אך בבבל נותרה קהילה יהודית מפוארת עשירה ברוח ובחומר. בין יתר המקומות בבבל בהן התקיימה קהילה יהודית היתה העיר תל אביב המוזכרת בנבואת יחזקאל: ׳וָאָבוֹא אֶל-הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל-נְהַר-כְּבָר…׳
היום תל אביב, שבה מהגלות והיא עיר שבונים בה מגדלים עד השמים…
אם בבניה עסקינן נזכיר כי לבניית בניינים משתמשים ב-טיט (בוץ באכדית) ולניקוי הבנין משתמשים בסילוק הטיט/ הבוץ ב מטאטא.
אך יותר מבניה חלשה הקהילה היהודית שם על סחר תבלינים וכמומחים רקחו כמה תבלינים ׳בהר׳ (תבלין): פלפל אנגלי, ציפורן, הל, ג'ינג'ר וקינמון לתבלין אחד: בהרט.(תבלינים). את התבלין הוסיפו לסיר השבת סיר ש ׳ישן בלילה׳ ( ׳באת׳ בערבית) מתבשל באיטיות על חום נמוך ובתוכו עוף ממולא באורז שקיבל את השם: טבית. כשם החודש טבת וכטיט לבניה טבית גם פירושו בוץ.
אני, שלפחות חצי מהגנים שלי, אלו השמורים בשם משפחתי ביבי, הם מיהדות בבל, מכורה לטעם וריח הבוץ הזה. בשבת האחרונה הכרזתי על שבת מורשת. שמתי פעמיי לשוק התקווה על מנת לרכוש את הבהרט המדויק. זו היתה שבת שלאחר י׳ בטבת ואל השולחן שבביתי בתל אביב, התכנסו חברים ממוצא בבלי לארוחה כמיטב המסורת העירקית. השבת היתה מעט חורפית ושאריות בוץ נראו בחוץ. במרכז השולחן הונחה קערת הטבית מפיצה ניחוחות בהרט. ׳טעם ממש כמו הסיר של סבתה שלי׳ אמר אחד מהם. ועבורי זו היתה הדלקת משואה פרטית למורשת ממנה באתי מורשת ׳תל אביב׳ שבבל על שולחן ביתי התל אביבי.
אם אהבתם את הטעם אני מזמינה אתכם לסיור אוכל ותרבות בשכונת התקווה
