מותר להיות סנטימנטלי

"שקיעה ורודה בין הגגות/ אספלט כחול מלמטה
עיני נשים נוגות נוגות/ אומרות לערב למה באת…"
נ. אלתרמן

ערב
תל אביב.
ים.
אני אוהבת את שעת השקיעה בתל אביב. כל ערב מחדש כמו במטה קסמים נצבעים השמיים ביד אומן באלפי גוונים של אדום וכחול.

למרות שהעיר אותה עיר, הים אותו ים והשמש אותה שמש יש נקודות שהשקיעה בהן יפה ומרגשת פי כמה.

וכיוון שתל אביב ורומנטיקה זה זיווג משמיים אני בוחרת בשקיעה רומנטית עם סיפור.

קחו לכם בן או בת זוג / מצלמה או סתם עיניים שמחות ושימו פעמיכם אל הגינה הנמצאת בין טיילת הרברט סמואל ורחוב הירקון בואכה בוגרשוב.
הגינה היא למעשה רחבת בטון הנושאת את השם 'גן לונדון'. למה לונדון? זה מסיפור אהבה אחר.
הכניסה לגן מרחוב בוגרשוב מעניקה תחושה של עליה לספינה גדולה, יורדים מסיפון לסיפון בשביל המתפתל עד המעקה ממנו ניתן להשקיף אל הים. רגע נפלא לעצור ולהביט אל המולת הטיילת, הים ותחילתה של שקיעה. אני אוצרת בעיניי מחוות רומנטיות המתרחשות ללא הרף בכל פינה ולמרות שהן יפות ומרגשות הלב נמשך אל הדמיון: רגעי התאהבות מהולים בתקווה שנרקמו אל מול המקום שאני עומדת, על ספינות המעפילים שהגיחו לחופה של תל אביב.

זה היה בימים שהרומן הסוער בינינו לאנגלים כמעט והסתיים. הימים ימי מלחמת העולם השנייה.

למרות זאת תל אביב עושה מחווה כמעט אחרונה ומזמינה את האמן דני קרוון לתכנן גן לכבודם של הלונדונים העומדים במתקפות הבליץ

בעוד אחיהם האנגלים בארץ ישראל מונעים מיהודים את הכניסה לארץ.
היהודים מצדם החליטו לא לשבת בחיבוק ידיים. ב-1934 הגיעה לחופי הארץ אוניה קטנה בשם ולוס ופתחה פרק בהיסטיוגרפיה הציונית

הנושא את שמות התואר 'עליה בלתי לגאלית' ו/או 'העפלה'.

בעקבות הגעתה כתב המשורר נתן אלתרמן את "ערב".
שיר שראשיתו אהבה ושקיעה וסופו רמז לאירוע:

"הרחוב כחול כמעט מאוד.
שקיעה בנאלית כמו שלט.
על עמודי המודעות –

האהבה בכל מושלת
…
"מעל גבו פנס קריר
עומד זקוף, בלי מי לי – מה לי…
ירח מתגנב לעיר
כמו עולה בלתי לגלי."

מאז עברו הרבה מים בים תל אביב. האנגלים כבר לא כאן, הטיילת ותל אביב נראות לגמרי אחרת אולי רק רגעי השקיעה טבולים באותו צבע.
גם הגן שינה פניו ועוצב הפעם כמחווה למעפילים. גן חי ונושם. כל אחד יכול לקבל את ההחלטה: לחלוף על פניו או לשהות בו לרגע ולזכור.

אני כמובן בוחרת באפשרות האחרונה.
בצדו הצפוני של 'סיפון האונייה' 'גלי ים' מזדקרים, נטועים באדמה ממש כפי שחלמו המעפילים ועליהם חקוקים שמות אוניות המעפילים בסדר כרונולוגי.

אם תציצו אחורה, בגב הגלים תגלו את מילותיו של אלתרמן "דרך בים":

"מספינה בלב ליל, ברדוף הרודף
היא הימה קפצה מסונוורת
ויקבל אותה ים לניסיון עזי לב
ויקשור על רגליה שרשרת."

עכשיו אני יכולה לשוב 'לעלות לסיפון' לקחת את הזמן לערב תל אביבי אל מול הים ורגעי שקיעה רומנטית כדברי המשורר: "מותר להיות סנטימנטלי".