מפשפשת במעשי
מודה, כשאומרים לי "פשפשים" אני זורחת. זו הרי אחת מהפינות בעיר שאני הכי אוהבת. אני כמובן מתכוונת למצב בו אני יורדת לשוק הפשפשים ולא חלילה אם הם מגיעים למיטה שלי.
את שוק הפשפשים הראשון מיחסים לפריז של המאה ה19:
Marches aux puces
המונח שוק הפשפשים נולד לפי אחת ההשערות בסין ( עוד פעם סין…) שם היה שוק לסחורות משומשות:
Free market
רק שהסינים לא יודעים לבטא ר' ובמקומה מבטאים ל' וכך נולד ה:
flea market
אולי המושג התגלגל בכלל מאנגלית הרי שבתרגום flea הוא פרעוש ולא פשפש.
ובערבית פשפש – "פספס" במשמעות קטן ומכאן אנחנו משתמשים במושג פַסְפוּס.
לחפש את הפספוסים הללו מתחבאים במצעים או בבגדים זו לא עבודה קלה ועל כן הגיע אלינו המושג התלמודי "לפשפש".
פשפשים היו עד לא מזמן חלק מחייהם של האנשים. כשבנו בתל אביב מלון חדש ושאלו את חיים בורך, בעל בית מלון ישן בגבול יפו : מה דעתו על כך שבתל אביב בונים בתי מלון של כמה קומות, ענה, טוב לבנות יודעים, אבל מאיפה יביאו כל כך הרבה פשפשים למלא את המיטות….
האם ידעתם שבמאות הקודמות היה מקצוע שנקרא: וַנְצְקְנִיקֶר ופירושו: מועך פשפשים!
זוכרים את מצנפות הלילה שישנו אתם באירופה? נכון הם נועדו לחמם את הקרקפת אבל לא רק. הם גם נועדו לשמור על השיער מפני "ביקור נימוסים" של הפשפש בשיער. גם העשירים סבלו מהפשפשים ולאחר שהשקיעו בתסרוקות גבוהות כמגדלים מעוטרות בנוצות ופוחלצים המצנפת הייתה חיונית ביותר.
אגב הבשורה הפחות משמחת בפריז של ימים אלו שמלבד קורונה נחתה שם מכת פשפשים קשה. עוד סיבה טובה לעשות פסח בבית.
ואני? אני מתגעגעת למעשיי יום יום שבשגרה שלי: טיול בשוק הפשפשים היפואי לבד או עם קבוצה. מתגעגעת לאנשים שיושבים בפתח החנויות והדוכנים כשאנחנו מנופפים אחד לשני לשלום או פותחים בשיחה קצרה, למגוון האינסופי בין ישן לחדש, מתגעגעת להמולת הרחוב ולתחושה ש"הסמטאות כולן שלי".
