הכל התחיל ברחוב בזל. בעודנו צועדים להנאתנו לעבר בית הקפה, הבחנתי בה:
"WOW" חשבתי לעצמי, "כל כך הרבה שיק ופשטות ביחד."
"מה דעתך" שאלתי את בן זוגי והצבעתי לעברה. "עוד שמלה שחורה" ענה תוך משיכת כתפיים "אבל מושלמת!" התעקשתי.
התיישבנו לקפה. החלטתי לפרוע את החוב. בשבוע שעבר בדרך חזרה מאילת הקשבתי בסבלנות להסבר הגיאולוגי שפירש בפניי. עכשיו היה תורי ואני פצחתי במונולוג. החלטתי להעביר את המסר עד תומו: אתה מבין, אמרתי, אופנה זה לא משהו ריק מתוכן, מוסתרים בה כל כך הרבה סיפורים היסטוריים בדיוק כמו שאתה אוהב. המשכתי, תוך כדי שאני לוגמת מהקפה השחור שלי: הימים, ימי מלחמת העולם הראשונה. הנשים שנאלצו לעסוק בעבודות גבריות פשטו זה מכבר את המחוך וקיצרו את השמלות קצת יותר. זה היה תחילת עידן שחרור האישה. אבל אף אחת לא העזה עדיין לחצות קווים אדומים או ליתר דיוק שחורים.
1926. בירחון האופנה ווג הופיעה תמונה של שמלה בדיוק כמו זו בחלון הראווה: קטנה, נקייה ושחורה שעוצבה על ידי קוקו שאנל האגדית. זה לא היה רק עיצוב זה היה מסר. הצבע השחור היה שייך עד אז לעולם הגברי – האלגנטי. בגזרה הנשית היה חביב האלמנות בלבד. קוקו שאנל הפקיעה את הצבע מידיהן. השמלה השחורה הקטנה נכנסה לארון הנשי והפכה חלק בלתי נפרד ממנו עד היום. כשהופיעה שאנל בפומבי לבושה בשמלה שכזו, פנה אליה אחד הגברים בשאלה לגלגנית: "עבור מי את מתאבלת" והיא, ללא היסוס, ענתה: "עבורך יקירי".
אתה יודע, חייכתי, איב סאן לורן אמר שאין יפה מאישה בשמלה שחורה קטנה העומדת לצד הגבר שהיא אוהבת…
הקפה הסתיים בשקית עם שמלה. זה היה BLACK FRIDAY ואני יצאתי מאושרת פעמיים. אז נכון, מלכתחילה התכוונתי לכתוב על משמעות השם "יום שישי השחור" שבניגוד לאסוציאציה מסמל דווקא רווחים טובים, אבל בינינו, שמלה שחורה זה הרבה יותר מעניין…
סיורים בהדרכתי "מהשוק אל השיק", בעקבות האופנה הישראלית בתל אביב ויפו
- איור istock photo
