סבא היה יושב על ספה במרפסת, זו שממנה היו מנופפים לי לשלום כשהייתי יורדת מהאוטובוס. ככל שהתקדמתי במורד הרחוב עלו באפי ריחות מרק העוף המיוחד של סבתא מתערבב בריחות ההדרים שהקיפו את הבית.
הייתי עולה במדרגות סבתא פתחה את הדלת בחיוך וסבא המתין במקומו, מתענג על הצלילים שבקעו מטייפ הסלילים שלו.
מידי פעם היה קם לגלגל אותם אבל המנגינה לא הפסיקה להתנגן, לפחות לא אצלי בראש.
רודנסקי, טופול , דטנר, השחקנים הוחלפו ההקלטות השתכללו ואני לא החמצתי אף גירסה של המחזמר.
ובכל זאת את כנר על הגג בכיכובו של טופול ראיתי הלוך ושוב עשרות פעמים, כמו בטייפ הסלילים של סבא.
באותו זמן עבדתי במזנון התאטרון וברגע שהקהל חזר לאולם והדלפק עמד שוב בסדר מופתי חמקתי אל האולם מתמוגגת מהמחזה כאילו צופה בו בפעם הראשונה.
לימים כשהדרכתי סיורים בזכרון יעקב בניתי סצנת הדרכה בהשראתו: לו הייתי רוטשילד הייתי מספרת ושרה כשהספסל במדרחוב שימש לי כבמה.
חיים טופול הוא הרבה יותר ממחזה אחד וכנר על הגג, סלאח שבתי ודמויות נוספות הביאו אותו לקדמת הבמה והוא היה לנדבך חשוב בתרבות כאן.
טופול גדל בשכונת פלורנטין בית מספר 18 ברחוב מזרחי ב׳ ( היום רחוב יאיר שטרן)
בספרו חיים מספר על טופול הוא מתאר את השכונה:
׳את מה שהחסירו האדריכלים בקישוטי הבתים מילאו חבלי הכביסה העמוסים, או אדני החלונות ועליהם כלי המיטה שהוצאו לאיוורור…׳
הוא מתאר את הריחות:׳ ריחות שהיו תלויים מעל השכונה כמו ענן…
בבוקר היה מתעור ובערב הולך לישון עם קול טרטור מכונת התפירה של אמו ׳ שהיה שיר הערש שלי בשכבי לישון׳
תודה טופול! נוח על משכבך בשלום
