מחווה היא דבר שתמיד מרגש אותי. כך קרה כשיצאתי לפגישת עבודה במנהלת יפו העתיקה שהפגישו אותי עם שי, בחורה מאירת פנים שפתחה את ביתה ואת ליבה והציגה בפניי את האומנות שהיא ובן זוגה תומר נתנאל יוצרים כאן בביתם שהוא גם הסטודיו.
שי יוצרת ומעצבת מראות מיוחדות ויוצאות דופן, תומר מעצב רהיטים מיוחדים שיש בהם אמירה.
לדברי שי העובדה שהחלל שימש בעבר כארכיון של הוראס ריכטר משפיע גם הוא על עבודותיהם.
כי כזו היא יפו מוזה לאומנים ומעצבים.
ביקור בסטודיו מומלץ ביותר לאספני אומנות ועיצובים מיוחדים.
רגע לפניי שנפרדנו נפלו עיניי על פריט שהתמגנטתי אליו, לכאורה עוד ספסל אבל היה בו משהו מיוחד שקרץ לי… אולי זה היה הכתום שבו…ביקשתי רשות ומיד התיישבתי.
שי סיפרה שהספסל עוצב כמחווה ל30 שנים לפסל התפוז המרחף שניצב ממש מתחת לחלון ביתם, (יצירתו המרשימה של רן מורין: התפוז המרחף ניצבת בפינה זו משנת 1993)
ומי שלא מכיר זהו אתר חובה בטיול ביפו העתיקה:
הפסל ניצב בין סמטת הצורפים לסמטת מזל אריה, והאמת שקצת קשה לקרוא לו פסל כי הוא לגמרי חי ומספר את סיפורה של יפו, ארץ הפרדסים, ששינתה את פניה לבלי הכר, נסו למצוא בה עץ פרי הדר אחד…
עץ ההדר של מורין בוקע מתוך גלעין. בכל שנה מחדש הוא מלבלב, פורח, נותן פרי
אך לעולם לא יהיה לו נוף של עץ אמיתי הגדל בפרדס כיוון שאינו מחובר עם השורשים לאדמה.
רן מורין רומז לנו על הקשר בין אדם ואדמה והצורך של האדם להתחבר לשורשים, אחרת, קחו בחשבון , הפרי לא יהיה כל כך טוב.
סיבה טובה לצאת לסיור ביפו…
