הפסקת חשמל

׳נהימת התרבות׳, כך מכנה נחום גוטמן את אותו רגע בו הואר רחובה של תל אביב הקטנה באורו של פנס הלוקס הראשון.

אור תרתי משמע: האור עצמו לצד הנאורות והחיים הממשיכים לפעום בקצב גם עם בא החשכה.

את הפליאה של האנשים ואפילו התנים למראה האור הבוקע מאותו פנס בודד  הנציח גוטמן בציוריו ובקיר הפסיפס שיצר במגדל שלום.

ואת ההווי מסביב לפנס הבודד מתארים חיים גורי ויוסף דר במילות השיר: 'היה היה פנס בודד בקצה שכונה / והוא האיר את ילדותנו הקטנה'

אבל המהפך הגדול הגיע בתום המלחמה העולמית הגדולה'. פנחס רוטנברג הקים את 'חברת החשמל ליפו'  שמוקמה ברחוב החשמל של היום וב10 ביוני 1923 הרים את המתג והאיר את תל אביב באור אלקטרי.

זה היה קסם של ממש שחולל האיש תוך 4 שנים מיום הגעתו לארץ.

רחוב אלנבי היה ציר האור הראשון , החשמל הפך חלק בלתי נפרד מהעיר וחייה, עיר חיי הלילה.

פנסי החשמל הם גם גיבורי התרבות של אלתרמן ׳מושך מבית אלי חוץ׳ הוא מפליא לתאר את הרחוב

ואת  הביטוי ׳הפנסים חוורי פנים׳ אפשר להבין לאור העובדה שאספקת החשמל בשנות ה -30 היתה עדיין חלשה.

את הציוויליזציה הנכנסת לעיר מתאר אלתרמן במילים 'הפנסים פרחי העיר'.

קשה לדמיין את חיינו ללא המהפך שחולל רוטנברג, עבורנו הפסקת חשמל היא הלא מובן מאליו, ואני ביקשתי לנו הפסקה קטנה לרגע לכבודו של האיש, החשמל והזמן…