הכל התחיל מהאור. כבר ביום הראשון כשנברא העולם נאמר ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר כִּי-טוֹב״ ומאז אנחנו לא מפסיקים לאהוב אותו ולחפש אותו גם בתוכנו. תחשבו על זה: כמה אנחנו מתרגשים מכיכר מקושטת בפנסים צבעוניים, מזרקות מים ואור, איך האור החיצוני וזה שבתוכנו הוא הטוב והחושך… הרע.
כך נרקמו להם חגי האור בתקופת השנה בה האור הלך ונעלם מפני החושך.
היהודים שראו בשליחותם להיות אור לגויים, שכחו משהו בדרך וכשהתחילה להתגבש דת חדשה בקרב ההמון הפך אל השמש שלהם ( שכולו אור) ליום המקודשSUNDAY.
במקרה או שלא במקרה, ואולי בהשפעת החושך והקור שהביאו להתכנסות משפחתית, נכרכו חג החנוכה והכריסטמס במתנות, עוד דרך נפלאה אל האו(ש)ר. וכשאומרים מתנה, עם כל הכבוד לסופגניות ומטבעות שוקולד או אפילו מטבעות של ממש זכתה בתחרות דמותו האדומה טובת הלב של סנטה קלאוס. ומיהו אותו סנטה, מה הקשר שלו ליפו, לתיבת נח ולנפוליאון? אני יכולה לגלות בינתיים שכולם קשורים למבנה שבתמונה -המנזר הארמני שלחוף נמל יפו.
מאחלת, שנה אזרחית מוארת, בפנים ובחוץ…
