איפה שהוא סביב שנת 2007 נפתחה בכרם התימנים מסעדה בשם "עובד והברווזים". עובד. הוא עובד טובי בן הכרם שכבר בשנות ה-80 כתב שירים בהשראת השכונה. אחד מהם הפך להיט מוכר וציטוט שגור ב "ילדים ומבוגרים: "ברווזים ברווזים בואו הביתה- לא רוצים!"
מכרם התימנים אני גולשת דרך כיכר מגן דוד לרחוב הכי לא מלכותי שיש בעיר 'המלך ג'ורג' ושמה פעמיי לעבר חנות קטנטנה שנפתחה לפני מספר ימים. המוטו של החנות: תנו כבוד לברווז! אחרי ברווז עיתונאי, הליכת ברווז ומטווח ברווזים, כיף לחזור לאגדת הילדות ולגלות שהברווזון המכוער הוא בכלל הכי יפה. רועי סמוגורה, טל סגל ודותן פריד החליטו להשיב לברווז את הכבוד הראוי לו ולהחזיר לנו את החיוך, כי ברווז גומי איכשהו תמיד מעלה בפינו חיוך. בכוורת מוארת הם עומדים ולכל אחד אישיות משלו: צלם, רופא, איש מחשבים, סבתא סורגת וכמובן חתן וכלה בכל וריאציה אפשרית (היא והוא, הוא והוא, היא והיא). רכשתי לי כמה ברווזים למתנות וכמובן ברווז משלי או ליתר דיוק ברווזה מגונדרת אוהבת תל אביב. יש כאן גם חולצות חמודות, משחקים וספרים כולם בשפה ברווזית.
אני נפרדת מתומר, מר ברווז, וממשיכה במורד הרחוב עד לכיכר מסריק. שם כהרגלו 'תמיד אופטימי' מחכה לי הברווז הצהוב: פסל בטון יצוק וצבוע, יצירה של אור ויהושע כרמי בהשראת הברווז המאוייר של דודו גבע, עליו נהג לומר: "הברווז הזה זה אנחנו" . סיבה טובה להמשיך את היום, לטייל בעיר, לחייך ולהישאר אופטימיים.
