מניתי בראש חמש וסיכמתי לעצמי שאת כולם אני אוהבת מאוד. רק במחשבה שניה הבנתי שאת כולם יצר אותו אמן.
5 פסלים סביבתיים שמשדרים עוצמה אבל יחד עם זאת הם אינם מאיימים, להיפך, הם מזמינים, כל אחד מהם לחוד,
לטייל בתוכם או 'לטייל איתם' תוך שהם משתנים מנקודה לנקודה ומספרים סיפור בכל פינה, אחרת.
נראה שכבר בצעירותי מבלי לדעת או להבין הרבה נקשרתי בפסליו.
אז עוד לא ידעתי לספר את רזי האדריכלות התל אביבית או סגנון ברוטליסטי מהו,
אבל היום אני יודעת שכמה מיצירותיו היוו 'רקע סמוי' לנוף ילדותי ורק עכשיו אני מחברת את כולם.
דני קרוון, הפסל, האמן ו… ילד תל אביבי, כזה שצמח עם העיר.
ואני ילדה רמת גנית (צד אחד של הרחוב רמת גן צד שני תל אביב) צעירה ממנו בשנים.
הראשון- פסל אנדרטת חטיבת הנגב ליד באר שבע שאפילו החום הלוהט של המדבר
לא מנע ממני לרצות ולעצור בו בכל הזדמנות מהרגע שגיליתי אותו בקורס מורי הדרך.
השני- זה שניצב על 'גבעת בטיח' בקצה התל אביבי של העיר הדבוק לגבעתיים: כיכר לבנה.
שם הייתי מבלה עם ילדי הצעירים במשך שעות אחר הצהריים כשהם משתעשעים בחלקי הפסל יותר מבכל גינת משחקים.
חלפו שנים וגיליתי את השלישי: פסל 'נתיב השלום' שיצר קרוון בפתחת ניצנה:
3 ק"מ שלאורכם ניצבים 88 עמודים המתנשאים לגובה 3.60 מ' ועל כל אחד מהם המילה 'שלום'
חרוטה ומהדהדת במרחבי המדבר בכל שפה אפשרית, סה"כ 88 שפות…
את הרביעי גיליתי בשיטוטיי האין סופיים בתל אביב, פסל נישא עם נוכחות מרשימה
אך נחבא בתוך בניין משרדים במיקום מרכזי
( וכמובן שאספר אודותיו בנפרד) ואם יצא לכם לטייל איתי ביחידים או בשניים באזור רוטשילד
בטוח שלא התאפקתי וגיליתי לכם את מיקומו וסיפורו.
החמישי היא כיכר התרבות שלא משנה כמה קטרגו עליה אותה אני אוהבת!
ומה בהקשר ל'נוף ילדותי'?
בשבוע שעבר הוזמנו בני המשפחה לאולם מליאת הכנסת בירושלים. טקס קצר ומרגש לזכרו של אבא שלנו, מרדכי ביבי,
שבמשך 14 שנים המשכן היה ביתו. כילדה נהגתי לשבת שעות ביציאה האורחים לעקוב אחרי המתרחש באולם.
במחברת קטנה הייתי מחלקת ציונים לנואמים, מרכיבה ומפילה ממשלות…
כשהתיישבתי, הפעם ביציאה הכבוד (נרגשת כמו אותה ילדה קטנה) ראיתי את קיר המליאה בגבו של יו"ר הכנסת
ונזכרתי שהקיר שהיה 'נוף ילדותי' הוא יצירתו של קרוון.
גם לעבודה של אמא אהבתי ללכת. כבר הייתי גדולה יותר ובעלת חוש צדק מפותח, בטוחה שפעם אצליח לתקן את העולם!
הייתי מגיעה לבית המשפט בתל אביב כשהיה אפשר, לוודא שאכן נעשה שם צדק.
פסליו של קרוון הם חלק בלתי נפרד 'מנוף' בית המשפט שבתל אביב.
כך אני מסיימת פרק ראשון, בגילויי הסמוי מהעין: 'אני אוהבת את היצירות של דני קרוון'
וארצה לספר על התל אביביות שבהן וכמובן גם על אביו, הגנן של תל אביב, אברהם קרוון.
דני קרוון חצב באבן פסלים, אבא שלו אברהם קרוון חצב את סלעי הכורכר של תל אביב והפך אותם לגינות.
מזמינה אתכם למסע רגלי בעקבות 'הקרוון'.
