פרק 1: השנה 1998
הטלפון צלצל, ׳הי, זו ליאור׳, שמעתי מהצד השני של האפרכסת, ׳נפגשנו אתמול בטיול של הבן שלי ועלה לי רעיון׳, היא המשיכה בנשימה אחת…
השיחה הזו התקיימה לפני לא מעט שנים. הייתי מדריכה צעירה ואמא צעירה ואת זמן העבודה שלי בהדרכות הפניתי לעולם הילדים. כך יכולתי להיות בטוחה שאגיע בזמן לבלות את השעות אחרי הסיורים עם ילדיי שלי.
אהבתי את ההדרכות הללו: לגלות עם ילדים שרבים מהם לא יצאו כמעט אף פעם אל הטבע, את הקסם שבו וגם את קסם העיר והסיפור שמאחוריה, לחדד איתם את החושים, הסקרנות והקשר לאדמה ולמדרכות. בחוש היצירתי שלי פיתחתי רעיונות ואביזרים משגעים להמחשות ונהניתי מכל רגע.
כשילדיי שלי התחילו לגדול גם אני רציתי… ! נסיעה להדרכות מבוגרים מדן ועד אילת לא התאימה לי, לא רק בגלל הימים הארוכים, רציתי את התואר ׳מומחה׳, תואר שאני אוכל להעניק לעצמי ולא היה לי ספק שהמומחיות הזו צריכה להיות קשורה לציונות! הגדרתי לעצמי בדיוק מה זה אומר ומאותו רגע החלטתי להתעמק במקומות ובנושאים הללו אבל זה לא הספיק. רציתי לעצב סגנון הדרכה ייחודי לי…ולא ידעתי מאיפה מתחילים?!
ואז הגיעה שיחת הטלפון מליאור…
