בעלי מלאכה בתל אביב

כובע של קש…

הייתי בת שש. המלחמה הסתיימה ואיתה הישיבה במקלט. ברדיו ניגנו ללא הפסקה את ירושלים של זהב ואל הרחוב הרמת גני שלנו הגיחו טנדרים קטנים שמכרו רהיטי קש קלועים שהתאהבתי בהם מיד . בצופים קראנו להם ׳בוסים׳ בטיול למזרח ׳במבוק׳ ובחנויות העיצוב העכשוויות הם מכונים ׳ראטן׳ ונכון יש ביניהם הבדלים ויש בהם סוגים מסוגים שונים אבל אני אוהבת אותם, את כולם.
לפני מספר ימים כשצעדתי מנמל תל אביב לכיוון דיזינגוף קלטו עיניי מן קש מעוצב שכזה.
למרות העייפות הוספתי כמה צעדים אל עבר חלון הראוה המסקרן בפינת בן יהודה ומיד נשאבתי לתוך החנות. את פני קיבלה בחיוך גליה שגילתה לי מה שלא ידעתי: החנות המיתולוגית קש קלוע שעמדה בשדרות בן ציון מאז 1945 נאלצה להתפנות ממקומה ומצאה לה כאן משכן חדש.

אביה של גליה אהרון גדליהו עלה בשנת 1932 ממוסקבה והחל לעבוד כשוליה כבר בגיל 13, כך הפך ל ׳בעל מקצוע׳.
גליה התבוננה כל השנים בתנועות ידיו מהצד ויום אחד כשהחליטה ללכת ללמוד את אומנות הקליעה בעצמה גילתה להפתעתה שהיא כבר מכירה את השפה. בחנות הקסומה היא עומלת לתקן כיסא קש קלוע או שרפרף מתפרק. כאן אמנם ניתן למצוא מוצרים מיובאים מסין אך רובם מיוצרים במפעל קטן בתל אביב. מתקשה להיפרד מהחנות המקסימה מצאתי את עצמי עורכת מבחן זיהויי מנסה לנחש מה מיוצר איפה. הרי בסופו של ענין יש לי הרבה כבוד לתוצרת הארץ, לעבודת כפיים ולמלאכות שהולכות ונעלמות…
ואם יש לכם רהיט קש שזקוק ליד אוהבת תפנו לגליה היא תפנק אותו