להתאהב בתֵּל אָבִיב-יָפוֹ

המגזין

קונצרטינה וגיטרה – שיר ליד הבית

הקרנטינה

רומנטיקה בין מיסים למחלות מדבקות

מלא חן והומור כמו שרק אלתרמן יכול:

קונצרטינה וגיטרה

בין בית המכס לקרנטינה: ׳מרת נינה סניטר ותיק הייתה היא, מר זאברה בנמל היה פקח׳ כך מתחיל שירו האלמותי של נתן אלתרמן המתאר אהבה בין בני זוג, שהפכו את מקצועותיהם המאוד לא רומנטיים, לזמר אהבה יפיפה.

ומדוע נדרשתי לעניינם של השניים האלה דווקא עכשיו? כי מקצועה של הגברת נינה (שכמעט נעלם, מאז שנכתב השיר, לפני יותר משישים שנה), הפך בימים אלה למאוד אקטואלי.

למי שלא מכיר את מילות השיר נספר שגברת נינה עבדה בקרנטינה. קרנטינה היא מילה תורכית שפירושה ״ארבעים״. בזמן שהתורכים שלטו בארץ הונהג סגר של ארבעים יום על מי שהגיע לארץ ונחשד חולה. (זה מה שקוראים היום ״בידוד״) ובנמל יפו, שהיה נמל הכניסה הראשי לארץ, היה בניין גדול שבו בודדו את החולים, ושם, לא עלינו, עבדה הגברת נינה ׳בתפקיד של סניטר׳. (שריד למבנה אפשר לראות עד היום בצמוד למתחם אנדרומדה).

בן זוגה, מר זאברה עבד בבניין סמוך כ ׳פקיד מכס לא זוטר׳. בית המכס, שהיה עד לא מזמן מבנה אפור ומשמים, הפך במסגרת התחדשות העיר לבניין מגורים מחודש עם חלונות זהב (ברחוב יהודה הימית פינת יפת).

השניים האלה, שכאמור עבדו במקצועות משמימים, היו גם מוזיקאים חובבים. ׳היא ניגנה על קונצרטינה׳ ( מין אקורדיון קטן), ו ׳הוא ניגן עלי גיטרה׳.

אלתרמן מתאר איך הזוג הזה ׳את מלאכתם היו גומרים הם בין ערביים / ויוצאים מן הנמל, ואחר כך/ בשעת פנאי היו הם מתיישבים בשניים/ ומנגנים ומזמרים בקצב רך׳.

אבל שימו לב לניגוד המשעשע בין נושאי השיחה הלא רומנטיים לבין הטון הרך והאוהב שבו הושמעו:

׳מרת נינה קודם כל היתה שואלת/ מה נשמע בעבודה, ובקול עדין,/ בליווי של צליל גיטרה מצלצלת,/ הוא סיפר לה על מסי העקיפין/ שיש לגבות אותם בדרך מקובלת/ בתעריף של מצרכים ומטלטלים. / לצלילי הברקרולה הוא סיפר על מס הבלו,/ על סחורות בלי בנדרולה/ שתופסים אותן או לא.

ועל הברחת רזרבים/ של ולוטה בתוך תפר/ ועל דבר מטען קונסרבים/שהיה נגוע דבר׳.

וכאן אנחנו מגיעם לקטע האקטואלי:

׳אחר כך היה אומר הוא: די, הפסקתי./ לו נשמע שיחת שפתייך היפות./ וסיפרה היא אז לאט ובאופן טקטי/ על מחלות עונתיות לפי תקופות/ וכמו כן על השרות הפרופילקטי/ שנועד למניעת המגפות*. היא סיפרה לו על אנגינה/ ועל ספירט וסקיפידר/ ועל כל מיני רוטינה/ של דלקת וקתר./ והוסיפה וסיפרה/ בזמרה למר זאברה/ גם על כל מיני חולרה/ של קוליטיס וחררה./ ועל חינה וריצינה/ ועל שמן קיק היא שרה/ בנגנה על קונצרטינה/ לצלילה של הגיטרה.

(וברוח הימים האלה אפשר להוסיף לחרוז גם את ה״קורונה״).

עכשיו תראו מה יש לאלתרמן (עם שינוי קטן שלי), להגיד על הרומנטיקה:

׳השתתק הזוג הזה. לא מנגן הוא./ כי הזמן את כלי הזמר מחדש./ אין רומנטיקה עכשיו, כי בזמננו/ מרומנטיקה בורחים כמו מאש./ נינה אין וגם זאבארה כבר איננו,/ אך קדחת יש עוד וקוליטיס יש./ יש אמבות אין מספר עוד/ וגם ספירט וסקיפידר/ ויש כל מיני ״קורונות״** של דלקת וקתר./ תחנת מכס לא נסגרה/ וקימת קרנטינה/ ויש בלו על כל סיגרה/ ויש חינה וריצינה/ אך איה אדון זאבארה/ ואיה הגברת נינה/ שנגנה על הגיטרה לצלילי הקונצרטינה?

ומאחר שב ״צוק העיתים״ והבידוד שנכפה עלינו אי אפשר לקיים סיורים אני מציעה לפחות להסתכל בתמונות, לפתוח רמקולים ולהאזין לשיר. (קישור לשיר בתגובה). אני מבטיחה שכשנחזור לשגרה אציע סיור לנמל שיכלול גם את הסיפור הזה. ולמי שבינתיים לא יכול להתאפק להלן מילות השיר, בקישור בתגובה הראשונה תוכלו להתענג על צליליו של סשה ארגוב בביצועם המהפנט של יונה עטרי ואילי גורליצקי

מר זאבארה ובית המכס (תמונות 1,2)

גברת נינה והקרנטינה (תמונה 3)

*ההדגשה שלי

**במקור חררות

Share on whatsapp
Share on facebook
Share on twitter

שתפו עם חברים!

Skip to content