סיור בעג'מי – בין עג'מי לג'בליה

אם למדוד איכות הרי שקזבלן הוא אחד ממחזות הזמר המוכרים והאהובים כבר 60 שנים אבל אם למדוד מרחק הרי שהמד   מצביע על  2.5 ק"מ, זריקה די רצינית אפילו יחסית לשיכור.

כך או כך דן אלמגור מנציח את השכונה היפואית הדרומית והפחות מוכרת מאחותה עג'מי  בשיר ואני מזמינה אתכם לצאת איתי ולהכיר אותה.

קו הגבול החוצץ בין עג'מי וג'בליה כמעט ולא מוכר אפילו לתושבים עצמם ורבים מהם יציינו כי הם מתגוררים בעג'מי בעוד הם דוקא תושבי ג'בליה, סוד קטן אפילו אני נוהגת כך,  אבל לכם אני יכולה לגלות שהקו המפריד בין השתיים הוא רחוב פייר מנדס פראנס, רחוב בו שוכן בית השגריר הצרפתי. את סיפור הבית תוכלו לשמוע בסרטון המצורף.

שם השכונה ג'בליה ניתן לה שכן נבנתה במחצית המאה ה19 על ידי דייגים שהגיעו מהכפר ג'באלייה שליד עזה. ב1948 עם סיפוחה של יפו לתל אביב ושינוי שמות הרחובות הפכה ג'בליה לגבעת עליה ואכן, השם מאוד התאים לה שכן הפכה למקום מושבם של עולים יהודים שהגיעו מכל קצוות תבל  עם קום המדינה.

בקצה שכונת ג'בליה מסגד תחום ברחבת דשא גדולה המכונה גן קדרון.

בין השכונה והמסגד מחבר גשר "חלון ליפו", גשר מיוחד שאני אוהבת לספר אודותיו. מהגשר ניתן לצפות למערב, לכיוון הים ולמזרח לכיוון בתי יפו.

גם מרכז פרס לשלום נמצא כאן. זהו למעשה בנין משרדים אך היום פועל בו מרכז לחדשנות, חוויה מומלצת.

בין 2 קצווי השכונה הדרומית והצפונית היה בעבר בית החולים הממשלתי של יפו שלימים שינה את שמו לבית חולים דונלו. בכלל, שמות הם סיפור בעיניי ותוך כדי סיור אנחנו רואים את גלגולי השמות של המקומות שהם בעצם סיפור.

כמובן שאם מדברים על שכונה אז אי אפשר בלי החלק המסחרי שלה ברחוב יפת: חנויות בשרים, דגים,  חומוסיות וקפה טיראן המשובח.

כיום ג'בליה היא שכונה שמתגוררים בה יהודים וערבים אלו לצד אלו, המרכז הקהילתי יהודי – ערבי הוא נקודת מפגש נעימה בספריה, בחוגים ובחדר הכושר. אבל צריך לומר, יש גם מחיצות.

וכמו תמיד גם כאן אני אוהבת לפתוח בפניכם דלתות כדי שתפגשו את האנשים כי כל אדם הוא סיפור.