סיורים קולינריים בתל אביב

סיפורים על קצה המזלג

"הצירוף של כל הטעמים שטעמת, הוא טעם החיים" / עמוס קינן

נכון, אתם ממש לא צריכים שיאכילו אתכם אבל סיור בשוק האוכל הוא חוויה מסוג אחר. 

כשנפתח הסופרמרקט הראשון בתל אביב בשנת 1956 כולם  רצו לראות את הפלא. מן שיק מודרני בו אתה יכול לשטוף את העיניים ולבחור בעצמך מבלי שהחנווני יגיש לך את המוצרים.  באותו רגע נעלם קסם אחר המגע האישי בין הצרכן למוכר. הסיור בשוק מחזיר אותנו להווי הזה. ולא רק שוק הוא חוויה של צבעים, טעמים וצלילים. 

מעורב תל אביבי זה אני: בת לאבא עירקי אמא יקית חבר פולני ושכן ערבי והם מוגשים עם סיפור: הסיפור מאחורי החומוס, הדג מלוח או הקרם שניט הוא התבלין של האוכל ואני מגישה לכם בסיור טעימות עם סיפורים על קצה המזלג. 

סיורים קולינריים הם סיורים על אהבה ואוכל והם יכולים להתקיים בשווקי העיר או להיות משולבים בטעימות בסיורים השונים ברחבי העיר

לא משנה באיזה שוק תבחרו החוויה נהדרת וטעימה.

אם למדוד לפי אורך התור שהשתרך בפתח המסעדה הקטנה הרי שאפשר לקבוע בבירור שהשבת בתל אביב לא יכולה להיכנס אם לא ניגבת  מנת חומוס ביפו. נכון החומוס כבר נדד לתל אביב שהקימה מוסדות חומוס משלה וביפו נפתחו בתי קפה בסגנון תל אביבי, הרי לא סתם הניחו פרנסי העיר בין שני חלקיה מקף מחבר.

שוק הפשפשים  הוא לא שוק שנולד כשוק אוכל אבל האוכל צמח מתוכו והפך להיות מעצמה קולינרית של אוכל רחוב, בתי קפה, מסעדות וברים.

שוק הפשפשים הוא מעורב יפואי: טעמי המטבח הערבי, הבולגרי, הישראלי והאירופאי נפגשים בחגיגת טעמים על קצה הלשון לצד סיפורים ומקומות מפתיעים.

כשמגיעים לשוק לוינסקי נדמה שגם האמרה הסינית הזו הגיעה ביבוא המוני לארצנו הקטנטונת.

קודם כל "לוינסקי" הוא לא שוק הוא מרכז מסחרי שקם בתוך שכונת פועלים ובתי מלאכה . בשעת הפסקת הצהריים, בחדרי המדרגות של הבתים או בחצרות היו פותחים את קופסת האוכל עם תבשיל שהביאו מהבית. 

אומרים שאוכל הוא זיכרון שנצרב בחושים ואני לא בטוחה באיזה חוש יותר : הטעם, הריח, או המראה… מה שבטוח שהם כולם אצלי מתחברים לזיכרון ילדות חזק, לא מהשוק עצמו אלא דווקא מהשולחן של שישי בערב אצל סבא וסבתא. זה הצד העירקי שלי… וכשעולה בי געגוע לשולחן הזה, אני שמה פעמיי אל שכונת התקווה.

צעידה במעלה השוק או במורדו היא חוויה של חושים: צבעים, ריחות, קולות וטעמים , מישוש קצת פחות…

לכאן כדאי להגיע מצוידים עם זמן, חיוך וכסף. רשימת קניות זה נחמד אבל הכיף האמיתי זו הספונטניות אותו ירק שעינייך קלטו בזווית העין ונותן לדמיון לתכנן איך הוא ייראה  ומה יהיה טעמו על צלחת הגשה יפה בארוחת הערב.

חלק מסצנת חיי הלילה של תל אביב מתרחשת בברים הנסתרים של העיר. כל בר והאופי המיוחד. בסיור נגלה ארבעה ברים כאלו,  נשמע על הרעיון שעומד מאחורי כל אחד מהם וניכנס לחוות את המקום.

ככה הוא, אוהב את הקפה במיטה רגע אחרי שפקח את העיניים,  לפני הכל.

ככה היא, פוקחת עיניים, תרה בעינייה אם העולם עוד מונח במקומו, מקלחת חמה, ג׳ינס וחולצת טריקו לבנה, כוס מים ואז מגיע תור הקפה.

השווקים של תל אביב

בין המכולת, הסופרמרקט והשוק

לא אהבתי ללכת למכולת, אבל אמא ביקשה רק חצי לחם שחור וגבינה לבנה.
הייתי ילדה קטנה ( כמה קטנה לא בדיוק יודעת) ויצאתי לשליחות כמה בניינים במורד הרחוב להשלים את החסר לארוחת הערב.

הוא אדון מכולת, עמד מאחורי דלפק העץ המתרומם, שעתו בידו והעיפרון מאחורי האוזן נשלף מידי פעם בין שלושת אצבעותיו שנותרו בידו מאיזה סיפור מיסתורי, רושם בהקפה במחברת קטנה חומה מוכתמת בשמן.
בכל רגע נכנס מישהו לחנות מנצל את גובהו על מנת לבקש רק דבר אחד קטן ואני חיכיתי וחיכיתי…
רגע לפני שעברתי לראשונה לבית משלי הכריז אבי ׳את המקרר הראשון אני ממלא׳ וכך יצאנו למסע אב ובת אל שוק התקווה. נהנתי מהצפיפות מהאנשים המברכים את אבי בחיוך רחב מהפינוקים שהוסיפו אל הסל ככה על הדרך בשביל הבריאות והברכה. אלו היו הפעמים שמידי פעם הייתי שומעת את אבא מדבר בשפת אמו. שוק התקווה הילך עלי קסם אבל המשכתי לנהל את חיי הקולינריה של המשפחה שלי דרך הסופרמרקט. שם היה נקי, מגוון ומהיר פיצוי טוב לזכרון המכולת השכונתית הקטנה.
היום כשאני מתגוררת בעג׳מי המקרר קטן כי הכל קונים טרי: מסע קניות לאורך רחוב אחד כל מצרך והפינה שלו : דגים, בשר, ירקות, תבלינים…
אל השווקים של העיר אני קופצת תדיר לאסוף לי את המיוחדים של כל שוק: תבלין הבהרט של התקווה, הלקרדות של לוינסקי, הגבינות של הכרמל.

אוכל: סופרמרקט, שוק או מכולת…
מה אתם מעדיפים?

לקוחות מרוצים
דילוג לתוכן