ג'בליה יפו, גבעת עליה

חלון ליפו הגשר בשכונת ג'בליה

יפו היא הבית שלי. יש אנשים שרואים ביפו את הקצוות: ישן וחדש, כפרי ועירוני, מלוכלך ומטופח, עשירים ועניים, יהודים וערבים.
אבל אני אוהבת דווקא את הקשרים אני אוהבת גשרים.
את הגשר ׳חלון ליפו׳ בקצה שכונת ג׳בליה אני אוהבת במיוחד.
אתה עולה אליו ללא מאמץ ללא מדרגות , פשוט נכנס לתוכו. חלקו הצפוני בנוי בסגנון מזרחי של קשתות ועמודים וחלקו הדרומי מודרני, קווים ישרים.
זוהי יפו המחברת בין מזרח למערב בין מסורתי למודרני.
הגשר שתוכנן על ידי אדריכל צבי הראל מקשר בין שני חלקי שכונת ג׳בליה שכביש רחב חותך אותה ומחבר בין בתי השכונה למסגד.
בגשר מרפסות וחלונות; חלון ליפו וחלון לים התיכון.
הגשר מזמין אותנו ללכת, לנוע, אבל גם לצפות, לשבת, לנוח ולדבר.
אני עוצרת ליד אחד החלונות ושמה לב שהאנשים אכן מאיטים את הקצב ומפנים את מבטם לאמירת שלום וברכה.
קול המואזין כבר נשמע ברקע ובאחת קצב הבאים בתוכו נעשה מהיר.
רחבת הדשא מתמלאת, תפילה באוויר הפתוח, לדאבוני אני עדיין לא מבינה את דברי האימאם אבל המילה סאלם מהדהדת חזק מכל המילים האחרות הלא מובנות.
גם מילים מחברות.

שכונת ג'בליה גבעת עליה

שם השכונה ג'בליה ניתן לה שכן נבנתה במחצית המאה ה19 על ידי דייגים שהגיעו מהכפר ג'באלייה שליד עזה. ב1948 עם סיפוחה של יפו לתל אביב ושינוי שמות הרחובות הפכה ג'בליה לגבעת עליה ואכן, השם מאוד התאים לה שכן הפכה למקום מושבם של עולים יהודים שהגיעו מכל קצוות תבל  עם קום המדינה.

בקצה שכונת ג'בליה מסגד תחום ברחבת דשא גדולה המכונה גן קדרון. בין השכונה והמסגד מחבר גשר "חלון ליפו", גשר מיוחד שאני אוהבת לספר אודותיו. מהגשר ניתן לצפות למערב, לכיוון הים ולמזרח לכיוון בתי יפו. גם מרכז פרס לשלום נמצא כאן. זהו למעשה בנין משרדים אך היום פועל בו מרכז לחדשנות, חוויה מומלצת.

בין 2 קצווי השכונה הדרומית והצפונית היה בעבר בית החולים הממשלתי של יפו שלימים שינה את שמו לבית חולים דונלו. בכלל, שמות הם סיפור בעיניי ותוך כדי סיור אנחנו רואים את גלגולי השמות של המקומות שהם בעצם סיפור. כמובן שאם מדברים על שכונה אז אי אפשר בלי החלק המסחרי שלה ברחוב יפת: חנויות בשרים, דגים,  חומוסיות וקפה טיראן המשובח. כיום ג'בליה היא שכונה שמתגוררים בה יהודים וערבים אלו לצד אלו, המרכז הקהילתי יהודי – ערבי הוא נקודת מפגש נעימה בספריה, בחוגים ובחדר הכושר. אבל צריך לומר, יש גם מחיצות. וכמו תמיד גם כאן אני אוהבת לפתוח בפניכם דלתות כדי שתפגשו את האנשים כי כל אדם הוא סיפור.