הרכבת הקלה והקו האדום

הרכבת בקצה המנהרה

כבר כמה זמן שאני מתרגשת כל אימת שאני מטיילת בחלקה המזרחי של יפו, לאורך שדרת ירושלים.

וכל זה בזכות הרכבת הקלה שכבר צופרת ונוסעת לה לאיטה לאורך השדרה.

הרכבת הקלה הראשונה במרכז הארץ שתחבר בין פתח תקווה -רמת גן- תל אביב יפו ובת ים.

24 ק"מ  שבחציים ניסע במנהרה תת קרקעית ובה 10 תחנות ו 24 תחנות על פני הקרקע.

אני אוהבת להתבונן כבקסם בנקודת היציאה של הרכבת אל האור מהתחנה הקרקעית האחרונה שלה המכונה "אליפלט".

לא מעט ביקורת נשמעת על הבחירה לעשות את הרכבת עילית בשדרה היפואית, שכן בגינה נחסמה הגישה של תושבי   מזרח יפו אל דרך הים

יחד עם זאת אפשר לראות גם את הטוב: כאשר הרכבת עילית, המרחק בין התחנות קצר יותר 1/2 ק"מ

בניגוד למרחק בין התחנות התת קרקעיות שם המרחק הוא ק"מ אחד.

בזכות הרכבת התת קרקעית זכינו בפארק המסילה החדש שהפך לקסם תל אביבי בפני עצמו.

ועוד רגע עם הרכבת הזו נוכל להגיע לשוק הפשפשים, שדרות ירושלים, נווה צדק, שכונת מונטיפיורי ושרונה אלנבי והסביבה.

נעים להיזכר ב'מרכבות הברזל והאש' היא הרכבת  הראשונה שנסעה במרחב הארץ ישראלי בספטמבר 1982 ונסעה ממש כאן בוואדי.

רכבת שחיברה בין יפו לירושלים ונסעו בה 4 שעות בלבד!

וכך מתאר הסופר ש"י עגנון בספרו תמול שלשום:

"כבר יצאו ימות הגשמים והשרב מכה והולך, העיר( יפו)  עייפה והים מוטל כמת..

 כל שהיכולת בידו יושב בביתו, שותה חמין וצוננין ומנגב את זיעתו.

אבל יצחק מהלך כדרכן בין גן הילדים ובין ביתה של סוניה, שמא ואולי ימצא את סוניה בדרך.

אומר יצחק מתוך תרעומת: למי אכפת אם הייתי מוצא אותה? ונוטל עיניו ומביט שמא היא באה.

 נשמע פתאום צריחת הרכבת , נינער יצחק והרהר,

ובכן כבר באה הרכבת מירושלים ומתמהה על עצמו שכל השנים שהוא בארץ ישראל לא עלה אפילו פעם אחת לירושלים"

כשאני צועדת בשדרה ושומעת את צלצול הרכבת המתקרבת אני לא יכולה שלא להיזכר במילותיו של אלתרמן  שנכתבו ב 1936 עם החלום שנגנז:

"שוב הושיט לנו אצבע קטנה העתיד
כבר זכינו כמעט לרכבת תחתית
והנה אכזבה
חבל"